אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, ט״ז

יחזירם ללוה אף בלי סימן דא"א דנפל מיד מלוה ויש לי מקום לספק בשטרות שכתב בו ג"כ לכל המוצאים דקיי"ל לקמן סי' ס"ו דנקנים במסירה לחוד וא"צ כומ"ס אי בהא יחזירם ללוה דהא יש לחוש דהמלוי' אלו מכרו שטרותם לאחד ומיד לוקח נפל ואם חששו בגמ' לחששא רחוקה דלמא מיד ספרא נפל וכדומה למה לא ניחוש לזו דהוא דבר מצוי שמוכרי' שטרותם זה לזה והמחבר והפוסקים דכתבו דא"צ סימן איירי בסתם שטרות דבעי כומ"ס וא"כ הלוקח שטר הרי יש לו שטר מכירה על שטרות הללו וכשבא לב"ד ומראה שטר מכירה אין לך סימן גדול מזה דשלו הוא דאלו פרעו הלוה הי' מחזיר לו גם שטר ואף דשטרות ביד הלוה גובה הוא בשטר מכירה שלו ועל הלוה לברר דפרעו. משא"כ בשטרות דאין צריך כומ"ס קשה לי דאיך לא נחוש דלמא מכרן שוב ראיתי בריטב"א בב"מ גבי וליחוש דלמא מכרה כתובתה וכו' הקשה קושי' זו איך מחזירן הך שטרות דלמא מכרן לאחר ותי' דבאמת אין מחזירן בלי סימן רק קי"ל דבאחד הלוה משלשה בסימן שנותן הלוה מחזירן ולא המלוה דמבורר לרמאי דמה בעי גבי' ג' שטרות. וא"כ תו ליכא למיחש ללוקח דכיון דאין בא ליתן סימן הרי אנו עושין כתורה להחזיר אבידה בסימן והוא דאפסיד אנפשי' ששמע ההכרזה ולא בא וכן מצאתי באסיפת זקני' בשם מהרי"כ דפי' דבכל הנך דקתני מחזירן היינו בסימן אבל בלי סימן בשום גוונא לא יחזירו ואני תמה שלא הזכירו הפוסקים דעתם כלל ואיך שמו זכרון חכמי דור כמותם אחרי הדלת. ולכן הי' נראה דהמה כתבו כן לפרש המשנה דרשב"ג הוא דאמר אחד הלוה משלשה וכו' ורשב"ג ס"ל בב"ב דף קס"ט אותיות נקני' במסירה לבד ושפיר קשי' להו דלמא מכרן ולכך שניהם לדבר אחד נתכוונו דלא מחזירן רק בסי' אבל לפי דלא קיי"ל כרשב"ג דאותיות נקני' במסירה לחוד כי אם בכומ"ס א"כ ליכא למיחש למכר דא"כ הלוקח יבוא בשטר מכירה שלו ויתבע מיד הלוה ולכך לא הביאו דעתם ועכ"פ בשטר שאין צריך כומ"ס הקושי' הנ"ל במקומו ובפרט שכן דעת הריטב"א והרמ"כ ומסתבר וברור דצריך ליתן בהם סי' דאל"כ חיישי' שמא מיד לוקח נפלו: