אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, ט״ו

נותני' למי שיודע וכתב הש"ך בס"ק כ' וס"ק ל"א דהא דנותנים למלוה בסימן היינו לגבות מב"ח אבל לא ממשעבדי דהא אפי' חייב מודה לא מחזירי' דחיישי' לקנוני' וא"כ אולי אמר לו הלוה הסימן כדי שיטול השטרות ויטרוף שלא כדין ותמהני עליו איך העלים עין דבעה"ת בשער נ"ב ח"ב ס"ג הקשה קושי' זו בשם רבותיו חכמי צרפת ז"ל דלמה אמרי' בסי' יחזיר ולא חיישי' לקנוני' כמו חייב מודה. ותי' שני תי' והעיקר כתי' האחד דבלי סימן דבנפילה יש כאן מקום ספק ממי נפל רק עפ"י הודאתו אנו באי' להחזירו הרי כבר אתרע בנפילתו וחוששי' לקנוני' משא"כ בדבר שיש בו סימן שע"י סימן מתברר למי הוא שייך הוי כלא אתרע כלל ולא חיישי' לקנוני' ולתי' זה נתכוון הרא"ש בשמעתי' אגודה של שטרות דכתב הרא"ש הרי זה יחזיר למי שנותן בו סימן ולא אתרע בנפילה (ופירוש דא"כ ניחוש לקנוני') כיון שע"י סימן מתברר אי ממלוה או מלוה נפל עכ"ל והיינו הדברים של בעה"ת וכן הוא באסיפת זקנים תי' זה בשם תוס' ואולי כוונת הש"ך להקשות להך דיעה דס"ל אפילו ביוצא מתחת יד שליש וחייב מודה לא יחזיר לעיל סעי' ג' דהא לא אתרע בנפילה ולכך אין מהרא"ש ראי' דהוא באמת חולק שם אך גם בזה לק"מ דכ"ע מודים כ"כ דלא אתרע לא חיישי' לקנוני' רק שם ס"ל דגם ביד שליש אתרע הואיל ולא נודע מה היה לו ע"ש וח"ו לחלוק אהני רבוותא בלי ראי'. שוב מצאתי בריטב"א לב"מ גבי וליחוש דלמא זבנא לכתוב' וכו' דכ' דהא דמחזירין השטרות בסימן היינו באין בו אחריות אבל יש בו אחריות לא מהני סימן משום קנוני' והיינו כמ"ש הש"ך ומ"מ בטלה דעתו נגד הנך רבוות' הנ"ל ויחיד הוא בדבר זה וכן מורה מסתימת כל הפוסקים בכלל מיהו בהך גוונא דרמ"ה דאם אין הלוה בפנינו אין מוסרים למלוה בסי' כריכה לחוד רק כשלוה בפנינו ולא נתן סי' כלל אז מחזירין בזו יש לומר דמסתבר דעת הש"ך דאמירתו של לוה לא מעלה ולא מוריד דקנוני' הוא והוי כאינו לפנינו ובאין לפנינו הא אין מחזירין למלוה וכל מה שתלוי באמירת לוה לא מפיו אנו חיי' בחשש קנוני' ודוק ומכ"ש לפמ"ש לעיל טעם כשהלוה בפנינו דגלי' דעתי' דניחא ליה די"ל אם הוא ניחא ליה לקוחות מי ניחא להו: