אורים ותומים, תומים · סימן ס״ה, י״ג

למי שיאמר מנינ' יחזיר וכתב הרא"ש מ"מ בעינן כרוכים דאל"כ מייאש דמי יודע שנפלו בהדדי שיהי' בהם סימן ע"ש ויש להבין דמה בכך מ"מ השתא דנמצא ג' ביחד והוא נותן סי' אנן סהדי דשטרי דידי' הוא וא"כ במלוה נותן סי' מה בכך דהיה מייאש דהא מ"מ הלוה חייב לו ובחוב ברור שחייב לו לא שייך לכאורה יאוש וא"כ דמלוה גובו חובו אף כאן המוצא אבידה חייב ליתן שטרי למלוה לגבות בו כדין מי שיש לו שטר שזכות חבירו בו שמחויב להראותו בב"ד לדון ולגבות בו ול"ל דבאמת גובה חובו במשלם רק גוף הנייר לצור בו צלוחיתו הרי זה של המוצא דמגוף הנייר מייאש אף דלא מייאש מדמים שביד הלוה דהא גוף הנייר אינו שלו והרי הוא של הלוה וא"כ המלוה דאבד שטרו למה ייאש הלוה מהנייר דה"ל יאוש שלא מדעת וכ"ת דאף דלוה חייב לפרוע למלוה באבד שטרו מ"מ כדי שווים של גוף הנייר מנכה לו דאבד שטרו והנייר שלו וה"ל כנגד נייר השטר כמלוה על המשכון דאבד משכון אבד מעותיו כנגד המשכון לכ"ע דחדא זהו לא שמענו דמנכה לו פרוטה הלזו ועוד מכל מקום לא שייך בו יאוש דעל כל פנים גוף הנייר אינו שלו ואין אדם מייאש מדבר שאינו שלו וכי מייאש המלוה מפרוטה שעל גבי הנייר פקע שעבודו והרי חוזר הנייר להיות של לוה לחלוטין ואין יאוש המלוה חל עליו. וגם קשה מהא דאמרינן בדי"ג באין בו אחריות נכסים דיחזיר למלוה לצור עפ"י צלוחיתו הא איירי בשטר שאין בו סימן א"כ המלוה מיאש מגוף הנייר וה"ל של מוצא ול"ל דהתם אין מיאש דאולי יוד' הלוה דמה בכך דאין בו סימן הלא כל הספק אי מלוה או ממלוה נפל וכשמודה הלוה פשיטא דהוא חוזר בלי סימן ולכך לא מייאש דחושב הלוה לא ישקר באמונתו דא"כ אף במצא תכריך של שטרות נימא דבגוף נייר השטרות לא מייאש דחושב דהלוה יודע ואף דבמקום דיש בו אחריות אינו נאמן הלוה היינו למשעבדי אף במה ששוה גוף נייר בזו לא שייך אחריות והלוה נאמן. ובאמת בהרא"ש י"ל דבאמת אי המלוה נותן סי' לא שייך יאוש רק לכך אמרינן דוקא כרוכים משום דבכל גוונא איירי המשנה הן בנותן המלוה סי' והן בנותן הלוה סי' ובנותן הלוה סי' ומבקש גוף הנייר בזהו שפיר שייך יאוש דגוף נייר שלו והוא מיאש ומחזיק בהן המוצא ולכך קתני כרוכים דאף לגבי הלוה לא הוי יאוש ומהני סימן אך א"א לומר כן בדברי הטור והמחבר שסתמו הדברים ולא חילקו דבמלוה נותן סי' במנין אפילו דלא היה כרוכים כלל מ"מ מהני דלגבי' לא שייך יאוש כלל. ולכן יותר ברור דגם גבי חוב ביד חבירו שייך יאוש וא"כ א"ש דגם במלוה שייך יאוש דע"י שאבד שטרו מייאש החוב ולכך אף בנותן סי' לא יחזיר אך צ"ל כי הוי יאוש לגבי טריפת לקוחות אבל גבי ב"ח לגבות מלוה לא שייך יאוש דאל"כ קשי' הא דאמרינן בדף י"ג מצא שט"ח אם יש בו אחריות נכסי' לא יחזור וטרח הגמ' למצוא טעם בשחייב מודה למה לא יחזיר הא חייב מודה והוצרך הגמ' לומר דחיישינן לקנוני' וכדומה וק' מה צורך הא איירי באין בו סימן דבשטר גרידא לא שייך סי' כלל כמ"ש לעיל בס"ק וי"ו ע"ש וא"כ הוי יאוש ולכך לא יחזיר וצ"ל דלהס"ד דבחייב מודה יחזיר אין כאן יאוש דהמלוה חושב הלוה לא יהיה מחוסר אמנה ויודה ולא מיאש ולכך הוצרך הגמ' ליתן טעם אחר דחיישינן לפרעון וכדומה. והא דכתב הרא"ש דהוי יאוש היינו לפי דאסקינא במשנה דאפי' חייב מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוני' וא"כ שפיר הוי יאוש דכיון דאין לו סי' ואף דיודה הלוה ויבטח בהימנותו מה יועיל הא לא יהיה מועיל הודאתו וא"כ מייאש וא"כ קם דינא דלגבי משעבדי דלא מועיל הודאת הלוה הוי יאוש אבל לגבי בני חורין דמועיל הודאת הלוה לא הוי יאוש דחושב דלוה יודה וא"כ אם יש סימן אח"כ אף דלוה אין מודה מ"מ גובה מב"ח דלגבי ב"ח לא הוי יאוש והא יש לו סימן באמת ואנן סהדי דמיני' נפל. וזה ראי' ברורה לדברי מהרי"ק לקמן בסי' קס"ג דאף לגבי חוב מהני יאוש ולכך פסק והביאו רמ"א דאם נתייאשו מחוב שביד השר ואח"כ גבו אותו הוי כמוצאי מציאה והט"ז והגאון מהר"ץ בהגהתו ובתשובה שלו האריך להשיג דלא שייך יאוש כלל בחוב וע"ש שהאריך ונעלה ממנו דברי הרא"ש הנ"ל דלפמ"ש הדבר מוכרח דגם בחוב שייך יאוש ודברי מהרי"ק מוכרחים ועמ"ש לקמן בסי' קס"ג באריכות: