אורים ותומים, תומים · סימן ס׳, ד׳

או שלא נתן קצבה לשנים הש"ך הקשה דהא ברשב"א בתשובה מבואר דכה"ג מיקרי דבר קצוב וכבר קדמו הסמ"ע בס"ק יו"ד ולכן נראה מפי' הסמ"ע דמ"ש רמ"א או שלא נתן קצבה לשנים פי' תרתי דלא נתן קצבה לשנים וגם מה שיתן לו בכל שנה וקמ"ל רמ"א דמ"מ רוב אחרונים חלקו על הרמב"ם וס"ל אפילו בכה"ג דהוי דבר שאינו קצוב מצדי צדדים מ"מ יכול להתחייב עצמו בכל אופן איברא מ"ש הרשב"א בסוף תשובה המתחייב ליתן לכל שנה מעשר מפירות שיעלו משדה זו מיקרי גם כן דבר קצוב צ"ע כי א"כ אף המתחייב ליתן כל פירות שיעלה שדה זו בכל שנה מיקרי דבר קצוב דמ"ש מעשר ממנו או כולו משפט אחד לחלק כמו להכל ואם כן איך יובן הא דאמרי' דאין מוציאי' לאכילת פירות ממשעבדי וקאמר ר"ח משום דאינם קצובים הא קצוב לשלם כל הפירות היוצא משדה שיטרוף הנגזל או ב"ח אם מעט או הרבה וברי"ו לא העתיק סוף תשובת הרשב"א הנ"ל כי נר' דלא ס"ל וצ"ל דס"ל לחלק אם מתחייב ליתן דמי הפירות שיעלו בשדה בשנה זו מיקרי דבר בלתי קצוב כי א"י בכמה מכניס עצמו לחיוב אבל אם אומר גוף הפירות של שדה זו שיעלו אני חתן ולא דמיהן רק מה שיגדלו עלי לתת לך אם רב או מעט הוי דבר קצוב כי מה איכפת ליה הוא לא מתחייב רק מה שיוציא השדה זו והשדה ידוע ולכך באכיל' פירות כי א"א לתת גוף הפירות רק נתחייב שאם יטרפו לשלם דמיהן ה"ל דבר בלתי קצוב ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ן בבעה"ת שער ס"ד במתחייב לתת כ"ב כור חיטין לשנה ה"ל דבר בלתי קצוב כי זה מתחייב לקנות מכיסו משוק כ"ב כור חיטין ואינו ידוע שער המקח ה"ל דבר בלתי קצוב ואין כאן סתירה מרשב"א לרמב"ן כלל וא"ש: