אורים ותומים, תומים · סימן נ״ח, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אינו נוטל אלא בשבועה. דעת הסמ"ע והב"ח דקמ"ל אפילו לא טען השבע לי מ"מ צריך שבועה דריעות' לפנינו ולדבריהם צ"ל בטור דס"ל מגו לפטור משבועה אמרינן אם כן הא יש לו מגו אלו היה כופר ואמר לא קבלתי פרעון כלל הא לא הוה חייב שבועה בלתי דיטעון השבע לי ואם כן למה נחייבו שבועה אף בלי אמירת השבע לי די"ל דאין זה כל כך מגו או דעכ"פ אלו היה טוען השבע לי היה צריך לישבע או כיון דאיתרע שטרא אין לשטר כל כך תוקף עד דישבע ואם כן הוי כמו מגו להוציא ואף דבמקום שטרא אמרינן מגו להוציא כאן אתרע שטרא עד דישבע כצ"ל לדבריהם אבל הש"ך חולק וס"ל דאית ליה חד דינא כמו שטרא בעלמא וכ"כ דלא טען השבע לי לא מחייבין שבועה וראיה שלו מהך דרמב"ן בבעה"ת שער י"ט דדעתו אפילו בע"א היה בפרעון רק טוען בעל שטר סטראי אין כאן שבועת ע"א מעיד שהוא פרוע ואינו ע"א זוקק לשבועה ומכ"ש דלית ביה שבועה בלי ע"א ושניהם לא הביאו דברי מהרי"ק דדבר זה מבואר בתשובת מהרי"ק סימן ק"כ בסופו דדעת השואל כדעת הש"ך והביאו ראיה מר"ח ור"ת דפי' איתרע שטרא בשבועה ומיניה היכא דיש לו מגו דלא איתרע שטרא אפי' שבועה א"צ (וצ"ל אף דרבו הפוסקים החולקים ופי' איתרע שטרא דלא גבינן ביה מ"מ בהא לא מצינו חולק במה דס"ל לא איתרע שטרא פי' כלל לא איתרע אפילו שבועה א"צ) ומהרי"ק דחה ראיה זו דהם איירי בנאמנות ולכך למ"ד לא אתרע א"צ שבועה אבל בלי נאמנות לעולם צריך שבועה תדע דכן הוא שהרי"ף כתב איכא מאן דמפרש אתרע שטרא דאי אית ביה נאמנות אתרע האי נאמנות ולא גבי אלא בשבועה עכ"ל ומדצריך להזכיר נאמנות יש לדקדק דוקא בנאמנות אבל בלי נאמנות אפילו למ"ד לא אתרע שטרא בעי שבועה ולא פליג ר"פ כלל והן דבריו מסכימים לסמ"ע. אך באמת דברי מהרי"ק במ"ש ראיה מהרי"ף אין כאן ראיה כלל דהא איכא מ"ד דכתב הרי"ף הוא דעת ר"ח כמ"ש הר"ן ור"ח דמפרש בנאמנות הוא ליישב הקושיא בכתובות דאמר אבא מרי דקים ליה בגוויה מרעיניה לשטרא ע"פ דמה רבותא דאבא מרי ע"פ כל העדים זוקקים לשבועה והביא הרא"ש שם בכתובות להדיא בשם ר"ח דמיירי בנאמנות ואין ע"א דעלמא זוקק לשבועה ע"ש ואם כן לכך מפרש ר"ח בנאמנות לישב הך קושיא דכתובות וזה ברור ונכון ואם כן אין כאן ראיה מהרי"ף כלל אמנם ראיית השואל ראיה נכונה לא מדברי ר"ח ור"ת דהם מיירי בנאמנות כמ"ש מהרי"ק אך ראיה שלו מדברי התוספות כתובות דף פ"ה ד"ה מרענא ושבועות דף מ"ב ד"ה אתרע דלא פי' בנאמנות דהא הקשו מהך אבא מרי הנ"ל. ומכל מקום ע"כ דסבירא להו לא אתרע אפילו שבועה א"צ ובזו לא מצאנו חולק בפוסקים וכמו שהיה סברת השואל ומהרי"ק לא נחלק עמו בזה ואם כן הדין ברור כמ"ש הש"ך ושיגרא דלישנא נקט טור צריך לישבע:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.