אורים ותומים, תומים · סימן נ״ז, ב׳

ראוי לנדותו וכו' הש"ך לקמן בסי' פ"א ס"ק י"ז הקשה בלא"ה יש לנדותו דהלוה תובעו החזיר לי שטרך אולי תתבעני פעמים ותי' דכתב לו שובר ומ"מ מנדין אותו דהוה ליה עולה אולי יאבד זה שוברו וצ"ע דדעת התוספות בב"מ דף י"ז אפילו הכתובה בידה למ"ד כותבין שובר יכולה לעכב הכתובה ולכתוב שובר לכתחילה ואם כן אף דלא קיימא לן כתוספות ב"ה מכל מקום איך נפריז על מדה ולומר דאיסור לאו מדברי קבלה יש כאן ובגוף הקושיא י"ל דסבירא ליה כר"ן וכמ"ש מחבר דאין לו לעכב בשביל פשיטי דספרא וזהו מחמת איסור אל תשכן וכו' אבל מחמת תביעת הלוה ודאי דיכול לומר לא אחזיר עד שתשלם לי פשיטי דספרא ואם אתה חושש שאתבע פעמים אף אתה צא ושלם ותנצל מפחד הלזה ופשיטא דאין לנדותו בשביל זה ועד שנהיה מנדין אותו ינדו ללוה לשלם ולכך קמ"ל דמנדין מחמת לאו דאל תשכן וכו' ולק"מ: