אורים ותומים, תומים · סימן נ״ז, א׳

וה"ה בשטר שנמחל שעבודו אע"ג דהיינו שטר פרוע מיירי דמחל רק שעבוד קרקעות אבל גוף החוב נ"ח לו ומ"מ אסור להשהותו סמ"ע והש"ך חולק דכה"ג הואיל ועומד להתפרע מב"ח לא מיקרי אל תשכן וכו' וצ"ע כי אמת מהך דברי הרא"ש בנדרים על מי שפרע מקצת חובו וכו' דכתב דגובה מב"ח דהך חצי גובה מב"ח וכדי שלא יגבה הכל ממשעבדי גם החצי השני גובה מב"ח וקשה א"כ איך אמרינן דיחזור לו הא אסור להשהותו אפילו בביתו דהוי עולה ואיך מתירין לשליש לעשות עולה כזה ואי דמיירי דשליש כותב ע"ג השטר כזה או דנותן כתוב בעדים ענין שלישתו כמבואר בסימן נ"ו הנ"ל וא"כ ליכא כאן חשש עולה א"כ החצי שני יגבה ממשעבדי דל"ל דכולו יגבה ממשעבדי דהא נכתב לראיה דהיה חצי פרוע ונמחל שעבודו ואם כן קשה בממ"נ ועכצ"ל דכה"ג הואיל ועומד לגבות מב"ח לא מיקרי עולה כמ"ש הש"ך ומותר לשליש להחזירו מבלי חשש איסור כלל ומ"מ צ"ע והש"ך תירץ בקושית הסמ"ע דקמ"ל פרעון וקמ"ל מחילה בלי פרעון ודוחק דסוף כל סוף השתא שטר חספא בעלמא ובאמת מקור דין הלזה הוא מתשובת הרא"ש כלל ע"ד בשטר שעברה עליו שמטה במקום שנוהג שמטה ה"ל נמחל שעבודו וברא"ש לא נזכר ענין אסור להשהות רק אם הלוה יכול להוציאו בע"כ ע"ש רק הרמ"א הוסיף זה דגם בכלל לענין אסור להשהות הוא ולא תימא מה אסור להשהות הא זמנו של שטר מוכיח דעברה עליו שמטה וא"כ נפקע החוב ומה יש עול בשהייתו קמ"ל רמ"א דגם זה אסור והטעם דקי"ל דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וא"כ אולי ימות ויפול קמי יתמי ויטענו אולי היה לאבינו פרוזבול ומוציאין ממון מיד הלוה שלא כדת דבאמת לא היה פרוזבול ולכך אסור להשהותו ודוק: