יאמר לפני עדים עיין ש"ך מ"ש על הסמ"ע והש"ך תי' דאם ילך לפני ב"ד ימחו הב"ד ע"י מבלי למסור דבר שיש בו אסמכתא ולכך הולך לפני עדים ודבריו דחוקים דכלום נושא פנים יש בדבר דאם שורת הדין נותן שיש לעכב על ידו ילך לב"ד והם ימחו בידו וכתורה יעשו ואשמוטי' ל"ל שיהיה יכול לקיים שלישתו ולכן נראה באמת יותר טורח בב"ד מבעדים כמ"ש הש"ך וכאן דהוא בשטר שמעידים אף שהוא על זמן אחד מ"מ א"צ לשלם רק בזמנים מתחלפים א"כ לא שייך איך יכתבו עדים הא ה"ל מפי כתבם דמי יצוה עליהם לכתוב דמי ימחה בידם לכתוב דה"ל כמו שובר ומבואר לקמן סימן פ"א סכ"ט דבשובר א"צ לומר כתבו וזה היינו שובר דארווח ליה זימנא אבל בשליש שמחזיר מעות או חפץ ואומר בעדים שהוא ע"ת ואם כן ע"י כתיבת עדים יבא הלה להוציא בב"ד הלא ה"ל מפי כתבם וכמה טרחות טרחו התו' ליישב במחאה שלא יהיה מפי כתבם ולכן צריך לב"ד וזה נכון:
אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.