אורים ותומים, תומים · סימן נ״ו, י״ד

פרוע כו' כתב הש"ך דנ"י כתב אם מודה דכתבו והוא ביד שליש א"צ לקיימו כלל וכתב לעיל דהוא דעת התו' ואני כתבתי לעיל דליתא דהתו' חולקים ויחיד היא הנ"י בדבר הזה דאף רש"י אשר בכוונתו מפרש הנ"י כן נראה דחזר בו דבב"מ פירש"י אין עליו עדים פירוש עידי קיום הרי דמפרש דאין על השובר קיום דנימא ביה לוה מקיים ולא מלוה רק שובר פשוט ולא פירש דאי אפשר לקיימו כלל ודלא תקשה רש"י להדדי נראה דרש"י פוסק כלישנא בתרא דר"נ הלכתא דבעינן דווקא מגו וכמו שכתיב בגיטין בשמעתיה בעל אומר לפקדון וכו' והשיגו התוספות שם על רש"י אבל רש"י סבירא ליה הלכה כלישנא בתרא וס"ל דלא סליק בתיובתא רק ס"ל הנך לישנא בתרא דמיירי דיש עליו עדים ולא עדי קיום וא"כ הא איכא מיגו ובסנהדרין דפריך מניה דהך בריתא הוא בס"ד דסימפון היוצא מתחת יד המלוה כשר וא"כ לא איירי כלל מעדי קיום וא"כ אין עליו עדים ע"כ עדי ממש ושפיר פריך אבל לבתר דאמרינן בגמרא דסמפון היוצא מתחת יד המלוה פסול וע"כ עדים דרישא היינו עדים קיום או שלינהו לסהדי וכו' א"כ אף סיפא מיירי דאין עליו עדים קיום ואיכא מגו ולא איתותב ר"נ כלל ולכך פסק רש"י כלישנא בתרא וא"כ לדינא ממש מעט אשר מצינו חברי' לסברת הנ"י בפוסקים ולית הלכתא כוותי':