אורים ותומים, תומים · סימן מ״ו, כ״ג

ודייני קיום כו' הרב בש"ך ס"ק מ"ט כתב דמשמע מלשון הרמ"א דבזה כ"ע מודים דאף דמאן דמכשיר בעידי קיום פוסל דייני קיום והשיג הש"ך על זה דאין טעם לחלק וגם הך ראיה דהדיינים מקיימין השטר אע"פ שלא קראהו זהו ראיה גם כן על קורבא דדיינים וגם תמה על הריב"ש דכתב בשם חידושי רשב"א דגיטין דדייני קיום הקרובים מלוה ולוה פסולים דלא מצינו שם רמז ואדרבא מבואר ההיפוך והאריך ע"ש ואגב רהיט' כתב כן דז"ל הרשב"א בשמעתי' בפני כמה נותנו וכו' וכן נראה דעדים הקרובים בין למלוה ולוה כשר מדאמרינן הדיינים חותמין על השטר אעפ"י שלא קראהו ומשמע שלא קראוהו כלל וכו' אבל דיינים הקרובים לבעלי דבר ודאי בעלמא פסולים אבל הקלו להכשיר אפילו הקרובים כדרך שהתירו בהבאת הגט ובעדות וכו' עכ"ל והדבר מבואר דמ"ש בעלמא היינו בשאר קיום דבעדות מעליא זולת קיום אף עדים פסולים וכל עסקו שם בפלפול בדיני קיום וגם הא תלה הטעם להכשיר משום כדרך שהתירו בהבאת גט וכו' ואין טעם זה מספיק לשארי קיום שטרות דעלמא ואם סבירא ליה בכל דוכת' בקיום הקלו לא היה צורך לו לומר בגט דהקלו בהבאה כיון דבכל קוים מותר ולכן ברור דסבירא ליה בעלמא בשארי קיום פסול רק בגט הקלו כמו שהקלו יותר קולות לסמוך אקיום השליח האומר בפ"נ ובפ"נ דהוי מקויים משא"כ בשארי שטרות ודברי ריב"ש נכונים ומ"ש הש"ך דא"כ עדיין קשה איך יקיימו אעפ"י שלא קראהו כלל אולי הם קרובים למלוה וצוה הא לא קשי' דבשלמא הקיום אין סדר לכתוב מי ומי הם העדים המקיימין וא"כ אלו מעכב הקיום שלא יהיה עדי קיום קרובים למלוה ולוה ה"ל לקרות שטר דהם יכתבו סתם ובמה יודע איפא אח"כ שקרובים היה המקיימין ואתא לידי חורבא וה"ל לחכמים לתקן שיקראו מתחילה השטר אלא ודאי דבאמת כשר בקרובים משא"כ בדיינים שחותמין שם פלוני ופלוני הרי דבר שעומד להתברר תמיד אם הדיינין קרובים לבע"ד או לא וליכא חשש דניפק מיני' חורבא כלל והוא דבר העשוי להתברר ומ"ש בטעם הדבר למה הקילו בעדים יותר מבדיינים הדבר פשוט דבשלמא להכיר חתימת העדים לאו כ"ע מכירים ואם כן זה שמצא קרובים שמכי' וזולתו אין מי שיכירין יפסיד הקלו חכמים בקיום דרבנן והכשירהו משא"כ דיינים דמצוים דיינים מי שירצה ואם כן מי מכריחו ליקח קרובים הלא יכול ליקח דיינים כשרים ולמה לנו להקל בחנם בדבר שאין בו צורך כלל ופשוט והן הן דברי רמ"א ולק"מ: