או אחריהן כו' והא דלא נימא דיכתבו מעבר לשטר בצד שני שטר המעבר לדף הוא בנייר ועדים על מחק יתו ליכא למיחש למידי דאי ימחקו יפסול כל שטר דנימא דהיה כתוב בו פרעון וכדומה ומוחקו ומזה ראיה לכאורה לדברי הרשב"א דאי כתוב גרר ומחק מעבר לשטר דכשר ולא אמרי' דהיה בו פרעון וכדומה ואם כן יש לחוש דימחוק אותו ויגררנו וכן משמע לכאורה בתו' ריש פרק ג"פ דהקשו בגט פשוט אולי יחתוך השטר וכנגד עדים יכתוב מצד שני באורך מה שירצה ויהיה מקושר ותי' התו' דמוחק מצד שני נגד העדים וקשה אם כן אולי היה שם פרעון ואם כן משמע כרשב"א אך דברי התו' י"ל או דכוונתם בשריטות וכדומה דניכר דלא היה כתוב שם דבר ומכל מקום א"א לכתוב ע"ג או דכיון דכך נימוס השטר לכתוב ולמחוק מאחורי עדים לבל יעשנו מקישר אם כן אין כאן חשש דהיה שם פרעון דידעו כנגד עדים עושים מחק מה שאין כן כמ"ש יש לכאורה ראיה אך נראה גם מזה אין ראיה דהשטר יכול להתחיל בעמוד זה ולהאריך עד עמוד שני ושם בקצהו חותמים העדים כמעשה בכל יום ואם כן הוא ימחוק כל השטר משני צדדיו וביחוד מקום שכתוב עליו נחנו סהדי וכו' ויכתוב שטר אשר תחלתו מצד עמוד שני ויאריך בדברים ותנאים ושופרא דשטרא עד בואו לעבר השני מקום שעדים חתומים וסמוך לעדים יכלה השטר והרי עדים חתומים עליו בשטר הוא ועדים על מחק וא"ש ולכך אין לו תקנה רק שיכתוב בין עד לעד:
אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.