אורים ותומים, תומים · סימן מ״ה, כ״ב

כשר ואם נכתוב זה על הנייר כבר כתבתי דתלי' בשיטת הרמב"ם ותו' אך כל זה אם אין מכיל שיעור ב' שיטין אבל אם מכיל שיעור ב' שיטין ודאי פסול כמ"ש התו' דיחתוך השטר עם העד הראשון ויעשה שטר ועד על מחק והנך ב' שיטין ימחוק ויעשה ב' שיטין שטר ועד על מחק ושני שטרות בב' עדים מצטרפים ואף דמהרש"א פי' בתו' דלא אמרינן כן רק כשמחק לפנינו אבל כשהוא כתוב על הנייר אע"פ דיש לחוש דימחוק ויעשה ב' שטרות לא חיישינן ע"ש מכל מקום כבר העיד מהרש"א בעצמו שראה בגליון התו' דכתבו דהוא דוחק דלמה לא ניחוש לזיופא. ובאמת אף בדברי התו' יש לכוין כן די"ל דהקשו לריב"ם דילמא היה כתב נחנו סהדי וכו' בנייר ואי דפסול כשכתב ע"ג הנייר אדרבא זה היה ראוי להכשיר יותר וכו' ואם כן י"ל דכשכתב על הנייר כשר ולעומת זה יתקנו חכמים כשיש רווח בין עד לעד בלי כתיבה דיפסול וזה כוונתו כמ"ש אדרבא וכו' והיינו כמ"ש דיש להכשיר זה ולפסול כשנמצא חלק ועוד דלא מצינו בגמרא דמורה קפידא שיהיה דוקא נכתב על מחק ולא על הנייר ולכך תי' התו' דלא חיישינן שמא מחק דא"כ היה רווח ב' שיטות דזהו מחזיק ב"ש ויש כאן חשש זיוף כנ"ל ואם כן אף אם כתוב נחנו סהדי בנייר פסול דיש לחוש דימחקנו ואי קשה אדרבא יותר יש להכשיר וכו' דזה אינו דמכל מקום הוצרכו לפסול דאף דהיה מתקני' שאם יהיה רווח בין עד לעד פנוי דפסול מכל מקום לא היה אפשר לתקן לכתוב נחנו ע"ג נייר דעדיין יש חשש דימחקנו ויגוז אותו ויעשה שטר וע"א והרי כאן שני שטרות בשני עדים רק דלא יקשה אם כן הל"ל דנחנו סהדי צריך להיות שלא ע"ג הנייר והיא הקושיא שניה לעיל מתו' וע"ז תי' דיש מציאות כשכתבו בין עד לעד בשורה א' זהו בתחלה וזהו בסופו ואף דלא שכיח מכל מקום ישנו במציאות ולכך לא קתני ליה או י"ל דודאי לרב דסבירא ליה בסנהדרין דף ל' דאין הודאה והלואה מצטרף עד דידע חד בחבריה א"כ שני שטרות בכתב אינו במציאות דהא לא ידע חד מחבריה ואי דהיה ביום אחד מלבד דג"כ קשה במציאות בלא"ה איתרע למה לקח שני שטרות ולא הניא שניהם לחתום אחד שטרא ולפי זה ריב"ם אמר דינו לדידן דקי"ל מצטרפי א"כ ל"ל דהיה כתוב על הנייר כקושי' תו' דהא מחזיק ב"ש ויכולים לעשות ב' שטרות וקי"ל דמצטרפים ולכך באמת לדידן פסול נחנו וכו' על הנייר כדעת הגליון אבל לרב דסבירא ליה לא מצטרפי באמת על הנייר כשר ובאמת לא מועיל חלק כקושי' התו' ומעתה לא קשי' דלא מצינו חילוק בגמרא בין נייר למחק והיינו דאמרינן דכתבו נחנו וכו' ולא קאמר להדיא דכתבו אמחק דהא סתמא דגמרא לרב ואליביה אף על הנייר מצו לכתוב ודוק וא"ש. אבל באמת הדברים ברורים כמ"ש הגליון דאף נחנו סהדי על הנייר אי מחזיק ב"ש פסול ומכאן נלמוד מ"ש הרמ"א בסעיף הקודם שיכול להניח רווח בין עד לעד היינו כשאין עדים על מחק וזהו מ"ש הרמ"א שאין שם מחק כלל ואם כן ליכא למיחש דמה יעשה אם ימחוק יהיה שטר על המחק ועדים על הנייר ופסול אי דיהיה כותב על גבי עד שני כת"י דהעד חייב לו לזה לא חששו כמ"ש הריב"ש אבל אם העדים על המחק פשיטא דאם יש רווח ב"ש פסול דהרי יכול לחתוך ולעשות שני שטרות בשני עדים דמצטרפין וע"ש בתו' ודוק: