אורים ותומים, תומים · סימן ד׳, ג׳

אבל יחיד כנגד רבים וכו'. יש לדקדק דהרא"ש בתשובה כלל ו' דין כ"ו הוציא דין זה מהא דאמרי' ת"ח עביד דינ' לנפשי' במילתא דפסיקא ופי' רש"י דפסיק ליה הדין ידין ומוציא מב"ח בע"כ וכו' ומכ"ש דדבר דידוע לרוב ציבור דהוי כמו ת"ח. וזהו לפירש"י אבל לפי דהרא"ש גופו בפסקיו הסכים לפי' ר"ת דבמילתא דממון אין יכולת לת"ח לעשות דינא לנפשיה רק מיירי בענין נידוי וכבר העליתי לעיל דכן מוכח במהר"ם ורבינו קלונימוס דאל"כ הא ר"ה מצי למיעבד דינא לנפשיה בכל אופן. וכן הטור והמחבר לא הביאו הך דינא דצורבא מדרבנן רק בי"ד הל' נידוי ולא פה בח"מ כלל ואם כן כשל עוזר ואין לדין הנ"ל ראי' וצריך לדחוק ולומר דעיקר הטעם של הרא"ש משום מנהג דכך נהגו לפסוק ע"פ ונתן הרא"ש טעם למנהגם דסמכו על רש"י ואם כן אף דדעת הרא"ש דלא כפירש"י מ"מ אלו שקבעו לדין שלהם ביתד קבוע מפי' רש"י אין למחות כי יש להם על מה שיסמכו וצ"ע: