אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, י״ז

שגזל כו' עיי' אורים במ"ש כי נחלקו רבינו יונה ור"י בפיו ויש להבין לפמ"ש ר"י דאיירי דידוע לנו שיש לו עדים שיכול לזכות בשדה דא"כ ע"כ הב"ד שמעו דברי עדים דאל"כ היינו קול בעלמא וא"כ איך אמרינן בגמ' על קושי' ובהנך סהדי דמפקו מלוי ליפקה מיהודה ומשני משום דשני נח לו וראשון קשה. וא"כ שעדים שלו מספיקים אפילו להוציא מיד יהודה מכ"ש שהם מספיקים לעכבו ביד לוי שלא יגבהו יהודה וא"כ יערער בב"ד שלא יתנו ליד יהודה בכח עדותו. והב"ד ע"כ צריכין לשמוע בקולו דהא יש לו עדים ומה נגיעה יש כאן הרי יכול לעכבו בעדותו: ודוחק לומר דהב"ד ידעו מן העדים עד מפי עד וא"י לפסוק עפ"ז והעדים עצמן הם במד"ה דמ"ש דזה הוי רק קול בעלמא דכל עדות חוץ לב"ד לא שמיה עדות והוא רק אמירה וקול בעלמא והיינו הך דרבינו יונה. וצ"ל דס"ל לר"י עדות שנתקבל שלא בפני בע"ד אין דנין ע"פ והב"ד דקיבלו עדות שלא בפני לוי ויהודה אין מועיל לעכב גבי יהודה כיון דהיה שלא בפני יהודה ועכשיו לגבותן בפניו א"א דכבר הלכו למד"ה. ולפ"ז מוכח כדעת האומרים דעדות שנתקבל שלא בפני בע"ד אף דאינו מועיל מ"מ חוזרים ואומרים בפני בע"ד ולא אמרינן דעבידי לחזק דבריהם הראשונים דאל"כ הא לא מהני עדותן כלל ואיך יחזור שמעון בעדים ההמה לגבותן מיד לוי ופשוט ועיי' מש"ל בסי' כ"ח וסי' ל"ג ס"ח ע"ש. ולפ"ז לפי דעת הרמ"א דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד בדיעבד מהני א"כ הקושי' הנ"ל במקומו ועכצ"ל כפי' רבינו יונה דלר"י אם נתקבל עדות על כל פנים מהני שלא יוציאו ב"ד מיד לוי ליתנם ליהודה: