אורים ותומים, תומים · סימן ל״ז, ט״ו

במקום שהמערער וכו' יש לדקדק דא"כ דאיירי דאמר שמוכר קנאה מגזלן וא"כ אף דמקבל דמי' מן המערער מפני ת"ה מ"מ אין ביד המערער לחזור על המוכר דגם הוא לקח' וא"כ מה ארי' דנקט בריש סעיף זה דמכרה שלא באחריות אפילו באחריות מעיד דהא אין כאן נגיעה דלוקח יחזור עליו דהא לוקח אינו נותן החפץ עד שיקבל דמים וא"כ מה טיבו של חזרה היא כיון שקיבל מעותיו וכן יש להבין בתו' שם ד"ה אלא וכו' דכתבו שמואל בשדה שלא באחריות אינו מעיד מכ"ש באחריות אבל הך ברייתא בפרה וטלית דמעיד איירי דווקא שלא באחריות וקשה ג"כ אף באחריות מעיד דאינו נוגע כלל בשלמא על הגמ' ל"ק מה דוחקא לפרש הך ברייתא דמכר פרה וטלית וכו' בשלא באחריות ונכנס בדחוקים רבים דידענו דלא היה לו קרקע מעולם ולא אמרינן כפשוטא דהכל מיירי באחריות ואיירי שהמערער אומר שמוכר קנאה מגזלן ולכך בפרה וטלית דאית ביה תקנת השוק הרי המוכר מעיד דאין נוגע דלא יחזור הלוקח עליו שמקבל מעותיו מיד מערער וזהו שאין אחריותו עליו כי מה אחריות יש לו על עצמו הא הלוקח מקבל מעותיו אבל מכר שדה דלית ביה ת"ה אין מעיד דאחריותו עליו ואם יטרוף המערער יחזור הלוקח עליו והרי הוא נוגע והפי' מרווח הא ל"ק די"ל דא"כ מה קמ"ל בשדה דאין מעיד פשיטא הלא הוא בע"ד גמור ומוחלט דאם נלקח הוא הבעל דין גמור ועוד אדמחלק בין פרה וכו' לשדה לפלוג בדידי' בין במקום דשייך ת"ה ובין בדברים דל"ש ת"ה כגון פרע בחובו וכדומה דאין מעיד דיחזור עליו דהא אין לו דמים מן המערער וא"כ יהיה זה דין דשדה במכ"ש דבקרקע ודאי ל"ש ת"ה וא"כ א"ש (מיהו י"ל דאיירי שלא באחריות ומ"מ בשדה א"מ דנמצא אינו שלו מ"מ חוזר והכיר בו בת חמורו לא איירי אבל בפרה וטלית יכול להעיד דמה יחזור עליו בדמי המקח הא זה צריך הנגזל לשלם מת"ה והוא א"צ לשלם דקנא' מגזלן וא"כ מעיד וא"ש ול"ק מה קמ"ל בשדה דטובא קמ"ל דאף שלא באחריות חוזר עליו כר"פ וא"כ לא היה צריך לגמ' לר"פ לאוקמי בכה"ג ולתי' התו' דצ"ל תמיד במכיר בו דאל"כ הא ה"ל תרעומת א"כ לק"מ דהא אף בשדה אין משלם דמכיר אבל לתי' השני קשה וי"ל דזה הוכח' לרמב"ם דר"פ ור"ז לא נחלקו ומודה ר"פ לר"ז בשדה וא"כ א"ש דל"ל בשדה שלא באחריות דהא באמת אין אחריותו עליו ובאחריות מה קמ"ל גם י"ל דמילתא דשמואל דמעמידו בפני ב"ח קושט' הוא וא"כ עדיין בפרה וטלית יקשה למה יעיד דל מהכא דאינו חייב באחריותו מ"מ הא מעמידו בפני ב"ח. ובזו יובנו דברי התו' בד"ה כגון שלקח ומכר לאל' המ"ל אפילו בית ושדה וכו' ויש להבין תינח המקשה אבל הגמ' מתרץ שלקח ומכר לאלתר איך הבין הך דשדה וכי ח"ו מילי דכדי אמר ודברים בטלים מעיקר' אמנם לפי הנ"ל ניחא דודאי המתרצן ס"ל כר"פ אף בשדה וא"כ מוקי ליה כמ"ש דבשדה לא יעיד דחוזר עליו משא"כ בפרה דמקבל דמי' מנגזל רק דקשה חשש מעמידו בפני ב"ח היכן אזלא וע"ז משני דלקח ומכר לאלתר וא"כ ליכא חשש דב"ח רק הנ"ל דחוזר עליו וא"ש והגמ' הק' דילמא דאקני דס"ל כר"ז א"כ ל"ל כהנ"ל כמ"ש וע"כ החשש מחמת מעמידו בפני ב"ח וא"כ קשה דילמא דאקני וכו'. אך קשה דלפ"ז דלא ס"ל הך אוקומתא א"כ קשה מ"ש קרקע ומ"ש מטלטלים וכתבו התו' שפיר דהמ"ל כן וא"ש ודוק כי דברים נכונים הם בפשט הגמ' לקח ומכר לאלתר וכו') אך על התו' וש"ע יש לדקדק כנ"ל וצ"ל דלא פסיק' ליה לתו' ולש"ע דלפעמים אף בכה"ג מ"מ אין מעיד כגון דמכר הפרה וטלית בכ' והוקר' ועמדה בלמ"ד וכעת המערער בא לגבותו ואין נותן דמים מחמת ת"ה רק מה שנתן עבורו ולא יותר כנודע אמנם המוכר שקיבל אחריות צריך לשלם כפי ששוה כעת שעת טירפא כמבואר לקמן סי' קט"ז ע"ש וא"כ צריך לשלם המוכר יו"ד מכיסו והרי זה מעיד להעמיד ביד לוקח ויפטר מכל תשלומין ולכך אינו מעיד אבל אם באמת בעת הטירפא אינו שוה יותר הרי זה מעיד אפילו באחריות. וא"ש ומ"מ לא קשה למש"ל דקושי' הגמ' בנמצא אינו שלו דחוזר לא קאי על מטלטלים דמקבל מעותיו מת"ה אין נסתר ממ"ש כאן דשם דלא קיבל אחריות רק דס"ל לר"פ דהוי כמקח טעות ואין לו רק דמים שנתן עבורו ולא יותר דהא הוי מקח טעות ולא קיבל על עצמו אחריות ובהכי ניחא במ"ש התו' עיין לעיל סק"ח דהלוקח אינו חושש כלל שיבא ב"ח דמוכר ויטרוף שדה ולכאורה קשה לר"פ למה לנו אחריות כלל עד שאמרו אפילו במו"מ אחריות ט"ס דלא שדי אינש זוזי בכדי כל זה למה לב"ח לא חייש ונגזל בלא"ה חוזר עליו כנ"ל. ולפמ"ש ניחא דקבלת אחריות הוא אם יתייקר ויבא נגזל לטורפו דיטול כל דמי שדה ואף זה בכלל לא שדי אינש זוזי בכדי דיטרח בו וימתין זמן רב עד שיתייקר ויצא בפח נפש ודוק: