אורים ותומים, תומים · סימן ל״ו, ה׳

(כאן חסר בכתבי רבינו וחבל על דאבדן) לא נתכוונו כו' הש"ך הקשה על הרמ"א הא אפי' נתכוון אינו פוסל כו' ויסודן תשו' ריב"ש שהביא גם כן בשם רבוותא אך יש ליישב דהנך רבוות' וריב"ש ס"ל דדוחק לומר במסקנא לר' יוסי לא יהיה מחייבים להרוג הרוצח והנואף רק בהורגו מאחוריו וכדומה רק ס"ל במסקנא דמשנינן יקום דבר חזרינן מכל התי' ואמרינן כללא במקיימי דבר היינו עדים ולא בעלי דינים יהיה הרוצח או נרצח אין בעל דין מבטלי' עדותן כלל וזהו דעתם וסברתם וכן כתבו התו' בסנהדרין דף ט' דבהך תי' יקום דבר חוזר מכל התי' שלפני זה וכך סבירא ליה הם. ואם כן מזה נשרש דינם והרי הדבר במחלוקת שנוי' דלפרש"י אין לזה ראיה רק על הנתבע שהוא כמו רוצח ועושה הדבר אבל בנגיעת ממון שהם כמו תובעי' ובגדר נרצח לא שייך עושי דבר ומכ"ש בעובדא דהריב"ש מה עושי דבר שייך בשמעון ומבטל עדות אך באמת אף בנתבע יש כאן פקפוק דלפי דהעלו התו' ורא"ש וסייעתם דבעינן לכ"ע אפילו לר"י באי' לבית דין שיעידו והיינו דכך פי' בגמ' יקום דבר במקיימי דבר פי' שבאים לבית דין ויעידו אבל אלו אין באים לבית דין להעיד ע"ש ואם כן לפי זה ליתא לכל דבריהם ולא אתמעט בעל דין כלל רק הטעם הואיל ואינו בא לבית דין ואילו באמת בא לבית דין ומעיד מבטל העדות דבמקיימי דבר אין הפי' כלל כמ"ש הם דה"ל בע"ד רק הפי' דצריך לקיים עדותם ולהעיד בב"ד ומזה יליף הגמ' דצריכין לבוא בב"ד ותרתי בעינן כמו שהאריכו בזה ואם בא לב"ד מבטל העדות וא"כ נתבע אם כוון עדותו וחתם בשטר דה"ל כנחקרה עדותן בב"ד כמ"ש דה"ל תרתי כיון ומעיד בב"ד הרי זה מבטל עדות ומכ"ש נוגע בממון דה"ל תובע וזהו שנראה דכתב הרמב"ן בב"ב על רבוותא דיש לו עליהם פקפוק ודקדוק כי הרמב"ן ס"ל לדינא כתו' דתרתי בעינן וא"כ צ"ל יקום דבר כפי' התו' וכשל עוזר שלהם והם וריב"ש צ"ל דס"ל כרמב"ם דלא בעינן מעיד בב"ד ולכך מפרשי יקום דבר לאפוקי בעלי דינים וא"כ הרי כאן חולקי' מצדי צדדים. אך לפ"ז הראב"ד כפמ"ש הרא"ש ספ"ק דמכות בשמו באריכות דס"ל דלכך האומר פלוני רבעני לרצוני נאמן להעיד אף דמשים עצמו רשע אין הטעם כמ"ש פלגינן דבורא ואמרינן לא רבעו לו כלל או שרבעו לאונסו רק הטעם דהוא בע"ד ואינו בגדר עדות כלל שנאמר בו עדות שבטלה מקצתו והביא ראיה מן יקום דבר במקיימי דבר א"כ לכאורה צ"ל דאף הוא מפרש הך יקום דבר כריב"ש וסייעתו ולא כפי' התו' דיקום דבר בא להורות דצריך לבא לב"ד וכמ"ש דלפי' זה אין כאן ראיה למעט בעלי דינים שלא יהיה בגדר עדות וא"כ קושי' לדברי הרא"ש דהוא בפסקיו וכן בתשובה כלל ס' ד"א הסכים להראב"ד ומביא לו עזר מה דאמרינן מ"ד אשתו לאו כגופו וכו' ע"ש והיא ס"ל להדיא כדעת התו' דבעינן הגדה בב"ד ומפרש יקום דבר כמ"ש התו' שיגיד בב"ד ואין פי' כלל למעט בע"ד וא"כ דברי הרא"ש נראי' כסותרים זה את זה. איברא גם בראב"ד קשי' ליה לפי דבריו האומר פלוני רבעני לכך ה"ל עד דהוא אינו בגדר עדות לעצמו דהוא בכלל בע"ד ומקיימי הדבר ולכך יכול להעיד על חבירו הרובע ולא אמרינן לשיטתו הא ה"ל מקיימי דבר ואיך יעיד על חבירו וצ"ל דזהו אינו רק למעט דעל עצמו לא שייך עדות אבל על חבירו התובע יכול להעיד וא"כ צ"ל לדבריו דהך תי' שרבעו מאחוריו קאי דאם שני עדים ראו שרבעהו לרצונו הרי הוא רשע ע"פ כמ"ש התו' ולגבי חבירו לא שייך יקום דבר דהרי יכול להעיד לחבירו באמת וא"כ קשה יציל וצ"ל תי' הגמ' קאי וכ"כ הראב"ד להדיא כשם שאין ההורג פוסל לעדים וכו' ש"מ דהכל קאי על ההורג ולא על הרוג א"כ לחבירו אפילו רוצח יכול להעיד דהא אמרינן בפ"ב דיבמות דאומר הרגתיו יכול להעיד דפלגינן דבורו והיינו לפי' הראב"ד דעל עצמו אינו נאמן דה"ל בע"ד אבל נאמן שנהרג להשיא אשתו ולפ"ז אם רבע לחבירו והוא קרובו יכול לבטל כל העדות דהרי מעיד דרבע לחבירו ולגבי עצמו ה"ל בע"ד ולגבי חבירו הרי זה עד ואם הוא פסול ה"ל כנמצא קרוב או פסול. ולפ"ז ערות אביך לא תגלה דאמרינן בבא על אביו עסקינן אף די"ל ברבעו מאחוריו מ"מ איך אביו נהרג הא הוא ה"ל לגבי אביו קרוב ופסול רק זה אפשר לדחוק ולומר דלר"י באמת אביו פטור והוא חייב ברבעו מאחוריו ואין האב עד. אבל מהא דכתבה התורה בבא על כלתו ואשת אביו וחמותו דשניהם הם במיתה וצ"ל דהיה התראה בשניהם קשה לר"י הא ה"ל קרוב ומבטל כל העדות ול"ל דרבי יוסי לשיטתו דס"ל במשנה ראשונה דודו ובן דודו וי"ל קרובי אישות מדרבנן דא"כ ר"י אמר שמואל דפוסק הלכה כר"י ובסנהדרין אמרינן דר"י א"ש הלכה כר"י דברייתא ולא כר"י דמשנה לדידי' קשי'. ואפילו נימא כשיטת הרמב"ם דקרובי אישות לכ"ע דרבנן ועיי' מש"ל סי' ל"ג מ"מ קשה דל קורב' מהכא הא ה"ל רשע למות עפ"י שני עדים כמ"ש התו' דמה בכך דאדם קרוב אצל עצמו הא העדים משוי' ליה רשע וא"כ לגבי האשה ה"ל עד פסול ופוסל כל העדות ואיך משכחת ליה מיתה בשניהם. ואפשר לומר דהא בלא"ה צ"ל במ"ש התו' מכות ד"ה נרבע כו' דפי' נרבע לרצונו דה"ל רשע והקשו הא פלגינן דבוריה ותי' דהיכי דאיכא שני עדים זולתו ה"ל רשע ור"י בכור שור תי' דהקושיא נרבע קרוב וי"ל למה נייד ר"י בכור שור מתי' ראשון של תו' וגם דקארי לי' מה קארי פשיטא מחמת דהוי עדים זולתו נעשה רשע. וצ"ל דהא דקרוב ופסול פוסל שני' היא משום היקש שנים לשלשה וכיון דבשנים אין אדם משים עצמו רשע ה"ה בשלשה אין משים עצמו רשע לפסול הצירוף דהא כל עצמותו של צירוף להשוות הכל כעדות אחת וכאילו הכל רק שני עדים ובשנים אין משים רשע וצ"ע ודוחק גם דוחק לומר דמיירי בסומי' שאין מכירים כלה וחמותה דא"כ כיון דבקרא צ"ל כן אף בנרבע הל"ל כן ולא לשנות במאחוריו ובזה י"ל לשנוי מה דקשה בתו' בסנהדרין דף מ"א ד"ה א"נ דהקשו לימא לפסול בעדות באנו דמה קושי' דילמא מיירי דכבר פסול הוא וכ"כ התו' דף פ"ו ד"ה גניבה כו' וגם קשי' דילמא מיירי דהוא הבועל אינו חבר וי"ל דהיה שוגג והיא חבירה ומזידה והיא אסורה לבועל כמ"ש התו' סוטה והוא לא נפסל אלא דס"ל להתו' מה ביקש בגמ' דנייד מתי' ראשון דזינתה עם בועל ראשון וכך יפה לתלות הקלקלה במקולקל משנרבה ממזרים בישראל אלא דהנך תי' מחולקי' בסברא אי אמרינן דלר"י וריב"י ס"ל כוותי' דהא א"צ התראה וכמש"ל בריש סי' ל"ג ע"ש בעי דוקא ביאה לב"ד או לא ותי' ראשון משני דזה הבועל שינה פעמים וקשה א"כ ה"ל רשע ומבטל כל עדות ואיך תהרג י"ל דבעי דוקא לבוא לב"ד כהנ"ל ותי' השני ביקש לאוקמי אפילו דנימא דא"צ לבוא לב"ד וא"כ ל"ל דהיה רשע דא"כ כל עדות בטל ולכך משני בקרובי' וא"כ ל"ל דהיה חשוד מעיקרא וקושי' התו' שפיר וגם ל"ל דהיה בשוגג דא"כ עדיין י"ל דנבעלה לבועל ראשון ודוק. ודאי זולת דברי הראב"ד י"ל דגזרת הכתוב במקיימי דבר דעושים התועבה אינם בגדר הזה לפסול בצירוף שלהם עדים אחרים הן שמעידים על עצמו והן על אחרים ואף דאם הוא כשר יכול להעיד מ"מ בפסלו אינו מבטל עדים אחרים וכך הוא גזרת הכתוב בכלל אבל לפי דעת הראב"ד דיליף מזה דבע"ד אינו בגדר עדות דלכך אמרינן במקיימי דבר דבע"ד אינו בגדר עדות כלל ולכך אם מעיד על עצמו וחבירו אמרינן לגבי עצמו לא הוי עדות דהוי בע"ד לגבי חבירו הוי עדות וש"מ דמקיימי הדבר לא קאי על חבירו הקושי' הנ"ל במקומו ולהדיא כתב הריב"ש בתשובה הנ"ל סי' קנ"ה וז"ל דמקשינן בגמ' הרוג יציל וכו' ומתרצינן במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר באותן שאפשר להיות עדים אם הן פסולין הם פוסלים אחרים בצירופם אבל הבע"ד עצמו לא חל עליו שום מדות כלל כדי שיצטרף עם אחרים ולפוסלן בצרופו וכל שיש עדות שלם בלעדיו עושין על פיהם כו' עכ"ל הרי במקום שאפשר להיות עד אם הוא פסול מבטל שאר עדות וא"כ להעיד על אשת אביו וכלתו וחמותו הרי יכול להיות עד דיכול לומר זניתי עם אשה ופלגינן דבורו וא"כ כיון שהוא ראוי להיות עד עכשיו דהוא פסול מחמת קורבא ומחמת רשעת מבטל כל עדות וקושי' חזקה היא לכאורה וצ"ל דגם הראב"ד ס"ל כשיטת התו' וסרא"ש דבעינן בא לב"ד והעיד ול"ק מכל הנ"ל איך משכחת ליה דמשכחינן בשלא בא לב"ד וא"כ צ"ל ג"כ כמ"ש התו' דיקום דבר אתא במקיימי דבר היינו אותן שבאו לב"ד וא"כ הקושי' הנ"ל מה שכתבתי לרא"ש ג"כ קשי' ליה דאיך מפרש מקיימי הדבר היינו בע"ד הא מפרשינן לי' כמ"ש התו' שיבאו לב"ד ויעידו. והיה נראה לכאורה דודאי א"צ קרא לומר דצריכין לבוא לב"ד להעיד כמ"ש בתשובת מהר"ם אלשקר סי' ט"ו בשם חדושי ר"ן ורשב"א ז"ל דהוא הסברא דמה מעלה ומוריד המחשבה אם כוון לבו להעיד או למחזי וכי המחשבה לבדו מבטל עדות אם לא בעושה מעשה דבא לב"ד ומעיד אז מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דהרי בא לב"ד והעיד ע"ש וא"כ א"צ קרא אך זהו לרבי דס"ל דתליא בכוונה אי להעיד או לראות אבל לר"י דס"ל דבאמת אין נ"מ בכוונה אפילו ראה העדות בעלמא נתבטל שפיר י"ל בראיה לחוד אפילו בלי ביאה לב"ד נתבטל ולכך איצטרך קרא יקום דבר וא"כ י"ל הא דפריך רובע הורג יציל היינו לר"י דאליביה לא אמרינן זולת קרא דצריך לבוא לב"ד ולכך משני יקום דבר וכמ"ש התו' דצריך לבא לב"ד אבל לרבי א"צ יקום דבר לכך וצ"ל דקאי על בע"ד שאין בכלל עדות והאומר רבעני לרצוני נאמן דלגבי עצמו אינו בכלל עדות ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתו כמ"ש הראב"ד אך זהו דוחק. ויותר נראה דתרתי שמעינן מיניה דאין הפי' במקיימי דבר לאפוקי שאינו בא לב"ד דא"כ אם רוצח בא לב"ד ורצונו להעיד על עצמו ודאי דמבטל העדות א"כ לא יהרג אדם דיבא רוצח ויעיד בב"ד אלא ודאי דמהך יקום ממועט רוצח ורובע רק כיצד ממועט דכתיב יקום דפי' במקיימי דבר ר"ל עדים שרגילי' לבא לב"ד להעיד ולקיים העדות בהו איירי קרא אבל בע"ד שאין דרכו לבא לב"ד בהו לא איירי קרא ואינו בגדר עדות כלל דלא מיירי ממנו התורה וזהו דברי הראב"ד דכתיב יקום לאפוקי בע"ד דהתורה לא דברה אלא באנשים הרגילים לקיים סענין אצל ב"ד ולא בע"ד דאין דרכו בכך ומ"מ ילפינן מיניה דצריכים העדים לבוא לב"ד מדתליא התורה ענין העדות מי דהוא קרוי עד לומר ביה עדות שבעלה מקצתו ומי שאינו קרוי עד לומר בו כו' בזה במי שרגיל לבוא לב"ד להעיד ש"מ דעיקר העדות בביטולו ובקיומו תלי בהגדה בב"ד דאל"כ לא היה התורה תולה ההבדל בין עדים לבע"ד בזה דאין רגיל לבוא בב"ד וברגיל כיון דלא נ"מ בהגדה לב"ד אלא ש"מ דעיקר הפסול וביטול עדים היינו בהגדה לב"ד ותרתי שמעינן מיניה. ונראה דגם הריב"ש נתכוון לזה והדרני ממש"ל דס"ל להריב"ש דתי' יקום דבר קאי גם על קושי' הרוג נרבע יציל ואעפ"י שלשונו מורה כן דכתב דמקשינן התם בגמ' נרבע יציל הרוג יציל ומתרצינן יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר וכו' עכ"ל וא"כ פשוט לשונו דמוסב התי' על כל קושי' מ"מ נראה דהוא מעתיק רק בקיצור לישנא דגמ' אבל כוונתו דאינו רק על רובע והורג דהא כתב כלומר באופן שאפשר להיות עדים אם הם פסולים פוסלים אחרים בצירופן אבל הבע"ד עצמו לא חל עליו שום עדות כדי שיצטרף וכו' עכ"ל ואיך שייך זה בקושי' נרבע והרוג הא נרבע יכול להיות עד כדאמרינן פלוני רבעני הן לרצונו והן לאונסו מצטרף להעיד אלא ברור דס"ל דהך יקום לא קאי רק על קושי' רובע הורג יציל אבל נרבע באמת כשלא רבעו מאחוריו מציל אלא דס"ל יקום הדבר במקיימי דבר היינו כמ"ש במי שאפשר להיות עד יצא בע"ד שאי אפשר להיות עד אינו בגדר עדות ונרצח ונרבע יכולים להיות עדים דאינם נוגעים כלל כמ"ש המרדכי דיכולים להעיד וכמ"ש התו' דהקושי' דס"ל טריפה ורשע ע"ש. אבל בד"מ הן תובע ונתבע והן שום נוגע כיון שאינו בגדר עדות דהמה בגדר בע"ד אינו פוסל כשרים וס"ל בדיני נפשות יש הבדל בין רוצח לנרצח אבל בד"מ הכל הן תובע והן נתבע נוגעים ואינו בגדר עדות וא"ש וזהו מה שנראה ברור בכוונת הריב"ש. ועכ"פ לפי דעת רש"י דמפרש בעושי דבר יש הבדל דאם נגנב משל בני עיר ס"ת הלא בני עיר לא מקרי עושי דבר משא"כ הגנבים הם עושי דבר כמו רובע והורג וכן לפי מ"ש בכוונת דברי הרא"ש דממועט רובע ורוצח שאין רגילים לבא לב"ד והיינו העושה התובע והגנב אבל נגנב ותובע בא לב"ד ולכך ס"ל לרא"ש בתשובה הנ"ל דנוגע בס"ת של עיר פוסל אחרים בצרופין דה"ל כמו נרצח וא"ש ובפרט לפי מ"ש הרא"ש והוא דעת הראב"ד דאם העיד רבע שורו לא פלגינן דבורו דנימא דהוי בעל דין כמו בא על אשתו דאדם קרוב אצל ממון שלו לא אמרינן וה"ל עדות שבטלה מקצתו וכו' דלא הוי בע"ד הרי דלגבי ממון שלו לא אמרינן דאינו בגדר עדות דאילו אינו בגדר עדות לא הוי אמרינן עדות שבטלה מקצתו אלא ברור דלענין ממון לא ס"ל להרא"ש והראב"ד דנימא הוי בע"ד רק דוקא מה שנוגע לגופו אבל לא לממון וע"ש מבואר דהך נמצא קרוב או פסול דמבטל כל העדות הוא ג"כ מטעם שבטלה מקצתו ע"ש דחד דינא אי' לי' וא"כ ברור דלהרא"ש וראב"ד גבי ממון לא אמרינן דה"ל כבע"ד לענין שלא יבטל כל העדות ומאוד תמהני מהריב"ש והש"ך איך העלימו עין מדברי הרא"ש והראב"ד הזה. דבזה מבואר להדיא דלא כוותי' ועיי' מש"ל סי' ל"ז ע"ש. ומכ"ש לפי תי' הראשון של הרא"ש דלא ס"ל כדעת הראב"ד וס"ל הטעם דפלגינן דבור' דאמר אנסו או רבעו לאחר אבל אם אי אפשר לומר כן כהנ"ל בסי' ל"ד בשם רשב"א אין יכול להעיד על אחר וה"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולו כמש"ל בסי' ל"ד באריכות שהוא דעת התו' וראב"ן ולא אמרינן הך סברא יקום דבר דה"ל בע"ד שהוא סברת הרחב"ד ואינו בגדר עדות כמ"ש הריב"ש וא"כ כל דינא דריב"ש ליתא ולכן הך דינא דריב"ש אפילו בנתבע צ"ע ומכ"ש בתובע דיש כחן ממש רוב פוסקים החולקים ולכן היטב אשר כתב הרמ"א ומשה אמת הואיל דאין כוונתו להעיד כי לא רצה להכניס עצמו במחלוקת גדולי חקרי לבב הנ"ל ומקום עמוק בפוסקים כמ"ש. ואין להביא ראיה לדברי ריב"ש לשיטת הרמב"ם וסייעתו דבראיה לחוד נתבטל העדות בכלל א"כ איך אמרינן בני עיר שנגנב ס"ת שלהם אין מביאין ראיה מאנשי אותו עיר משמע הא מאנשי עיר אחרת מביאין הא מ"מ אין מביאין דהא בני אותו עיר ג"כ ראו וא"כ מה יועיל עדות בני עיר אחרת הא ה"ל נמצא קרוב או פסול וכל העדות בטלה בשלמא לשיטת התו' והרא"ש י"ל דבני אותו עיר לא יעידו בב"ד ולא הוי ביטול אבל לרמב"ם קשה ודוחק לומר דמיירי דבני עיר כולם למחזי אתו דהא סתמא קתני אלא לריב"ש ניחא דהני נוגעים לא מבטלים עדות כשרים דזה יש לדחות דברייתא גוף הדין אתא להודיע דאנשי אותו עיר פסולים להעיד וממילא ידעינן דאף אחרים שראו אין יכולים להעיד כי נפסלו בצירוף בני עיר ועיקר הדין והפסול קמ"ל דבני עיר פסולים: