אעפ"י שהניחה לו בנים כו' הרב בעל כה"ג תמה על הרשב"ם בב"ב פרק י"נ בהא דתנן היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ומתה בתו כו' ופירשב"ם ולא היו לו בנים ממנה ע"ש וכן הנ"י העתיק הך כמו רשב"ם ומזו נראה לכאורה דפסקו הלכה כר"י דאם הניחה בנים דפסול להעיד ולק"מ דהא בעירכין דף י"ז ע"ב דר' יהודה דריש ואם מך הוא עד שיהיה במכותו מתחיל' ועד סוף ופריך הגמרא אלא מעתה והוא עד נימא נמי עד שיהיה בכשרותו מתחילה ועד סוף וכ"ת ה"נ והתניא היה יודע עדות עד שלא נעשה חתנו כו' ומתה בתו כו' הרי דפריך הגמרא מהך ברייתא לר' יהודה ולר"י אם היה לו בנים ממנה פסול וע"כ צ"ל דמיירי דאין לו בנים ממנה וכ"כ התו' להדיא שם ד"ה עד שלא נעשה חתנו כו' דמיירי באין לו בנים דמוקים ליה הכי כר' יהודה ע"ש ולזה נתכוון הרמב"ם והנ"י בלי ספק ופקפוק:
אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 1
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.