אורים ותומים, תומים · סימן ל״ג, ה׳

ולא לאביה כו' הנה בזו הפיסול יש דעות שלשה דעת הב"ח ומהרש"ל דוקא לאבי' הוא דלא יעיד אבל לאבי אביה שהוא אבי חמיו כשר להעיד אפילו לדעת ר"ת והרא"ש דסבירא להו לפסול שלישי בראשון וראיה שלהם מהך דכתב הטור אות כ"ג אבל אבי חמיו כשר להעיד לו וסבירא ליה לדוחק דסתם הטור נגד הרא"ש ור"ת אלא ודאי בזה כ"ע מודים דאפלוג דרא והסמ"ע דעתו ודאי לר"ת והרא"ש סבירא ליה דג' בראשון פסול אף אבי חמיו פסול דהא יש עם אשתו ראשון בראשון ועם אבי' שני ואבי אבי' שלישי והא דהכשיר הטור היינו לשיטת הרמב"ם והרי"ף דמכשירין ראשון בג' ודעת הט"ז אפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם פסול דבעל באשתו אינו נכנס במנין ראשון בראשון וכמו דהיא עם אבי אבי' ראשון בשני כן בעלה דבעל כאשתו והראי' דאחי חמיו פסול כדתנן אחיו הן ובניהם וחתניהם ואיך יכשיר אביו ויפסול אחיו ומ"ש הסמ"ע לחלק בין אתפלוג דרא הוא דוחק ולכן סבירא ליה דבאמת פסול לכ"ע ובטור נגיה כמ"ש הב"י אבי אבי חמיו אלו הן השלשה דעות שנחלקו בדין הנ"ל ונראה דודאי דעת מהרש"ל וב"ח להכשיר אפילו לדעת ר"ת ליתא לענ"ד חדא דקשה מ"ש הב"ח בשם מהר"ש ז"ל דא"כ הא דאמרינן בירושלמי משה מעיד לאשת פנחס הא אהרן גופי' מעיד לאשת פנחס ומ"ש הב"ח ליישב דקמ"ל דהא לפנחס גופי' אפי' משה דודו פסול להעיד דחוק דז"ל ירושל' דור שלישי מהו שיהיה מותר באשת ראשון משה מהו שיעיד לאשת פנחס וכו' ואם כן אף דניישב בהך איבעיא דמשה וכו' בהך איבעיא דור שלישי באשת ראשון בכאן הקושי' מה אריא דור שלישי הא אפילו דור שני מותר באשת ראשון וגם תרתי למה לי וע"כ דלא תימא משה ופנחס אבל עמרם פסול דהוא דור אחר דור ועיין מ"ש עוד מזה ואם כדברי מהרש"ל הא אהרן מעיד ומכ"ש עמרם והעיקר דהא איבעיא הוא ואיך שייך תי' של הב"ח בלשון איבעיא בשלמא אי סתמא דירושלמי קאמר דינא משה מעיד לאשת פנחס שייך שפיר למעוטי דמש' פסול לפנחס גיפ' אבל לשון איבעיא איך בעי על דור שלישי אם לא פשוט ליה דדור שני פסול וכדומה שהשואל ההוא היה מהרש"א מרא דכולא תלמודא שנית אף אם נסבול דוחק הב"ח מה יאמר בטור אות ה' דכתב הטור ראשון בראשון אמרינן תרי בעל כאשתו ובן בנו ראשון בשני לפיכך שנים אחד נשוי אם ואחר נשוי בת בנה או בת בתה כשר להעיד זה לזה לדעת הרא"ש ז"ל והיינו דה"ל תרי בעל והרא"ש מכשיר בראשון בשני ב' בעל וקשה מה אריא דנשא נכד אשתו דה"ל תרי בעל אפילו נשא נכדו לגמרי דהוא רק חד בעל מ"מ כשר דהוא אבי חמיו או אבי חמותו ולמה תלה הדין בשני בעל והוא ראיה שאין לדחותו כלל ונשוב לדעת הסמ"ע שדעתו באמת לשיטת התו' ורא"ש אבי חמי' פסול רק לשיטת הרמב"ם והרי"ף דמכשירין ראשון בג' בזו כשר ובזו מקיים הגי' בטור אבי חמיו כשר היינו לשיטת החולקים אר"ת וכן מצאתי בהגהת הרי"ף בשם ריא"ז ז"ל דאבי חמי' כשר להעיד והיינו כסמ"ע ולא קשי' מהנ"ל אמנם עדיין קושי' לשיטתו מהא דכתב הטור דאם אחד נשא האם ואחד נכדה דכשר לדעת הרא"ש אבל משמע להחולקים פסול וצריך ישוב הא חורגו לבדו תנן ועכ"פ ממעט חתנו ואיך ס"ד למיפסל' ותי' הב"ח דלהרי"ף דסבירא ליה גיסו לבדו היינו למעוטי בנו וחתנו שיש לו מאשה אחרת אף גם חורגו לבדו פי' לאפוקי חורגו דחורגו אבל בנו וחותנו ממש פסול ודעת הב"ח דדעת הרמב"ם לא שוה בזה עם הרי"ף וסבירא ליה דבחורגו לבדו אין הפי' למעט חורגו דחורגו רק הרי"ף סבירא ליה כן אבל דעת תשובת עבודת הגרשוני וכן הוא בתשובת חות יאיר לו לשמו דגם הרמב"ם שוה בזה עם הרי"ף וסבירא ליה דלא אתא חורגו לבדו למעט רק חורגו דחורגו וכן נראה הדבר בטור לכאורה דכתב סתם זה נשא האם וזה בת בנה כשר לדעת הרא"ש משמע דאין שום רבוות' מסייע ואילו הרמב"ם סבירא ליה כוותי' הל"ל לדעת הרא"ש והרמב"ם אך בפי' המשנה מבואר כמ"ש הב"ח דעל גיסו לבדו פי' לאפוקי בנים שיש לו מאשה אחרת ועל חורגו לבדו פי' דבן וחתן חורגו כשרים להעיד ע"ש. וזהו כדברי ב"ח והנה לא זו לשיטת מהר"ג דקשה איך כתב דאבי חמיו כשר והיינו לדעת הרי"ף ורמב"ם הא אפילו נשוי נכד אשתו פסול נשוי נכדו יכשר לו יציב' בארעא וכו' אף גם לשיטת הב"ח קשה לומר דיסתום הטור ויכתוב מה שהוא לדעת הרא"ש והרי"ף החולק פסול ודעת הרמב"ם לא נזכר כלל בטור דחולק ארי"ף ועכשיו יסתום כוותי' ויכתוב כשר לדעת הרמב"ם במקום שהרי"ף ורא"ש חולקים והקצרה ידו של הטור לכתוב דלדעת הרמב"ם כשר משא"כ לדעת הרי"ף כמש"ל כשר לדעת הרא"ש לאפוקי דעת הרי"ף וכאן יסתום דלא כרי"ף ודלא כרא"ש ואין לו מובן כלל. ומה שנ"ל אם נקיים הגי' אבי חמיו כשר דבלא"ה יש להבין במ"ש הטור אות חית בעל אם אמו כשר לו ע"כ הוא להרא"ש דסבירא ליה גיסו לבדו לא על בנים מאשה אחרת בגיסו וה"ה בחורגו לא על חורגו דחורגו ואם כן קשה הא דכתב באות ה' לפיכך (פי' הואיל וראשון בשני תרי בעל לא אמרינן) א' נשא האם ואחד בת בתה מותרים להעיד לדעת הרא"ש דקשה מה איריא לדעת זו של הרא"ש בעל בת בתה דהוי תרי בעל הא אפי' לבת הבן בעצמה מותר להעיד דחורגו לבדו תנן והוי לגבי בת הבן בעל אם אמו דכשר ואם כן מה קאמר לפיכך הואיל ותרי בעל כאשתו לא ולכך כשר להרא"ש וזה אינו דלא תלי' כלל בבעל כאשתו דאפילו לנכד אשתו מותר להעיד וצ"ע ליישב בדוחק ומה שנראה הוא דבכה"ג בהגהת ב"י אות ד' הביא בשם המ"מ לחלק דהוא מעיד לבן גיסו ובן גיסו לא יעיד לו ע"ש ועיין במרדכי דג"כ רוצה לחלק בין פסולים דזה מעיד לזה ולהיפוך לא אלא דהוא נתן טעם משום דמה שקנת' אשה קנה בעלה אמרינן אבל לא להיפוך ע"ש אבל עכ"פ מודה דאין זה כלל לומר דהואיל הוא פסול לו אף להיפוך נמי איברא דצריך טעם לדברי המ"מ למה הוא יעיד לבן גיסו ובן גיסו לא יעיד לו וצ"ל דסבירא ליה כרמב"ם דקרובי אישו' הוא רק מדרבנן ואם כן הא דאמרינן אשה כבעלה ובעל כאשתו הוא הכל מדרבנן ואסמכו' אקרא וצ"ל דהטעם דתקנו חכמים כך משום דאי יעיד לבעל אתא למיחלף ויעיד לאשתו ואשה בבעל מתחלף וכך הטעם וגזירת חכמים ז"ל בכ"מ גזרה הא אטו הא ואף זו בכיוצא בו ואם כן צדקו דברי המ"מ דהוא לבן גיסו יעיד דכאן לא שייך למיחלף דמה נימא אם הוא יעיד אתא למיחלף ואף אשתו תעיד והיא דודתו באמת דהא אשה לאו בגדר עדות ואין כאן חשש כלל משא"כ בן גיסו לא יעיד לו דאם יעיד לו אתא למיחלף להעיד לאשתו ג"כ והיא פסול' לו דהיא דודתו ונכונים דברי המ"מ בטעמן וכפי הנ"ל בטעם גיסו כן י"ל בטור לענין חורגו דחורגו לבדו דקתני היינו דהוא מעיד לבן חורגו נכד אשתו דאפלוג דרא ול"ל אם הוא יעיד אתא לאחלופי ואף אשתו תעיד דזה אינו במציאות דאשה לאו בת עדות משא"כ בן חורגו לא יעיד לבעל אם אביו או אמו דאם יעיד לו אתא למיחלף להעיד לאשתו בעדות שהוא שייך לה וזהו באמת פסול דהיא זקנתו באמת וזו הסברא נכונה וישרה וא"ש הכל באות ה' דכתב הטור מותרים זה לזה דייקא הוצרך הטור לומר דזה נשא אם וזה נכדה מותרים דהוי תרי בעל הא נכדה גופי' אסור להעיד לו דגזרה דיעיד לאשתו שהיא זקנתו אבל באות ח' נאמר בעל אם אמו כשר לו היינו שהוא הבעל יכול להעיד לנכד אשתו דאם הוא מעיד לא יאמרו דאשתו ג"כ תעיד דאינה בגדר עדות ויובן ג"כ מ"ש באות כ"ג אבי חמיו כשר לו דלא נקט מעיד לו רק כשר לו והרצון דהוא מעיד לאבי חמיו וכמ"ש הרמב"ם אינו מעיד לאבי' ומיניה דייקינן הא לאבי אבי' יכול להעיד וכמ"ש הסמ"ע וזהו ניחא דכאן ליכא למימר דאם הוא יעיד אף אשתו תעיד דאינה בגדר העדות ובאמת אבי חמיו אינו מעיד לבעל נכדו דלפעמים יטעו ויכשירו עדות אף לאשתו דבעל כאשתו והיא נכדו ופסול ובהכי ניחא מ"ש לעיל בטור דכתב באות ה' דמעיד לחתן חורגו הא אפילו לחתן בנו ממש מצי להעיד כי לפמ"ש לא יכול הוא להעיד לחתן בנו מגזירה דיעיד לאשתו אבל בחורגו יכול להעיד דאף דיעיד לאשתו אינו אלא חורגו וכולי האי לא אמרינן דתרי בעל כאשתו לא אמרינן לדעת הרא"ש דלא גזרו רבנן כולי האי וא"ש והוא דרך חריף ונעים. ויש לסברא זו סמך ועזר מגמרא דקאמרינן כי הוינ' בי עולא איבעיא לן אחי חמיו בן אחי חמיו בן אחות חמיו מהו א"ל תנינא אחיו ואחי אביו ואחי אמו הן ובניהם וחתנם וקשה דקארי ליה מה קארי וכי נעלם מאתם משנה שלימה במקומו ח"ו אלא זהו היה מקום ספק דיודעים הם היו במשנה דהוא לא יעיד לחתן אחיו וזה נכון דאתא למיחלף דיטעה ויעיד לאשתו והיא בת אחיו אבל אם חתן אחיו יעיד לו אין כאן מקום לטעות דאשת חתן אחיו אינה כלל בגדר העדות ופשט' ליה מאלו הקרובים דקתני במשנה כך פי' דפסולים זה לזה וזה לזה דאל"כ היה מפרש המשנה רבים פסולים דנפקו מכללא וסתמא דמשנה משמע דהם פסולים זה לזה וזה לזה דאל"כ לא הוה המשנה סותם כ"כ והוה קתני אלו לאלו וסתמא קתני משמע בכל צד זה לזה וזה לזה ושפיר קפשטו אך זהו לקרובים השנוי' במשנה להדיא כוונת המשנה לפסול זה לזה וכן להיפוך אבל מה דלא נשנה במשנה כגון חמיו וכדומה אלא נפקא מכללא סברת הגמרא קאי לחלק כמ"ש וזהו מוכרח כי אילו לא היה סברא זו פשוט אצלם מהכ"ת לשאול לספק ולחלק כנ"ל מה שפסולו במשנה מבואר אלא ודאי דידעו בחמיו וחורגו חילוק הנ"ל ולכך באו לבית הספק אולי בכל הקרובים אמרינן כן או לא ופשיטא ליה כי כל מה דנשני' במשנה ודאי פסולים זה לזה ואין ללמוד פסולי קורב' זה מזה ובפרט בתקנת חכמים בזו תקנו ובזו לא תקנו וא"ש. ובהכי ניחא קושי' רש"י ותו' שם במשנה דאלו הן הקרובים דחורגו מיותר דהא קתני ליה בעל אמו ע"ש דתי' בדוחק ולפמ"ש ניחא דדינו של זה לא כשל זה דבבעל אמו שיעיד ליכא גזירה כמו בחורגו שיעיד בבעל אמו כהנ"ל וא"ש. אך עם כל זה שטרחתי הוא אם נקיים נוסחאות טור אבי חמיו אבל יותר נכון להגיה כמ"ש הב"י והוא כדעת הט"ז אבי אבי חמיו אבל אבי חמיו לכ"ע פסול אפילו למאן דמכשיר ראשון בג' וכן יש קצת ראי' מן פי' משניות של רמב"ם דשאל למה מנה במשנה אביו ולא מנה בנו ע"ש וקשה הא כל השנוי' במשנה הם ובניהם וחתנם בכלל הפיסול ואיך ימנה בנו דחתנו ג"כ בכלל פיסול וזה אינו דהוי אבי חמיו ודוחק לומר דה"ל בנו לבדו דאז ה"א אף בנו כשר ולכן נראים הדברים כמ"ש הט"ז וזהו מסתבר בסברא: