אורים ותומים, תומים · סימן כ״ה, ט׳

או שלא היה מומחה אבל קבלו וכו' בזו לחלקו הרז"ה והרמב"ן דדעת הרז"ה כי מהני קבלה בדיין דגמיר רק לא סביר אבל לא גמיר כלל אשרה מיקרי ולא מהני קבלה והרמב"ן נחלק עליו דמ"ש זה מקבלת ג' רועי בקר וכתב הר"י ז"ל דנחלקו בהך דלעיל סי' כ"ב אי מהני קבלה בתרתי לריעותא וזהו הוי תרתי לריעותא לא גמיר וחד ולפי דבריו לדעת רמ"א לעיל דלא מהני קבלה בתרתי לריעותא אף בזו לא מהני ולא היה לו לרז"ה לכתוב סתם כי אם ה"ל לבאר דבקנין מהני דהא קנין מהני בתרתי לריעותא איברא דאין זה תרתי לריעותא דיחיד מומחה מותר לדון יחידי ואם כן אין כאן רק חד ריעותא דאינו מומחה וכ"כ הש"ך לעיל בסי' כ"ב ביחיד מומחה קרוב ועיין מש"ל סימן כ"ב ולכן אין מקום לדבריו אבל לא ידעתי מה צורך כי סבירא ליה בשלמא בקבלת ג' רועי בקר היינו שקיבל מה שידונו כפי שכלם ואומד דעתם ולא כפי הדין כי מה להם לד"ת הלא בחשכה יהלכו ולא נוגה עליהם אור תורה ולכך א"א לחזור לאחר ג"ד מה שאין כן כאן דמיירי הכל שקבלם לדין תורה כמבואר בגמ' ופוסקים ובאמת זה הגבר נעור מכל מדע וחכמה אין לך קבלה בטעות יותר מזה לומר לעץ אבי ולאבן הוא יורה ואינו מועיל בשום אופן ולק"מ. והנה דעת הרמב"ן דמכל מקום אם טעו חוזר הדין אפילו נו"נ ביד והש"ך הקשה למה בגמיר ולא סביר בחד מהני קבלה ואם טעה בשיקול הדעת קם דינא לרב חסדא כדאית ליה ולרב ששת כדאית ליה ולמה בהך קבלה לא יהיה קם דינא בטעה ואין כאן קושיא דהתם חסו חכמים על כבוד הדיין לבל יהא לבוז ויתבטל דינו וגם יש לו תואר דיין מה שאין כן כאן שאין לו תואר דיין ואינו דן רק מכח קבלה וקבלה בטעות הוא ולכן מהכ"ת לחלוק על רמב"ן בסברא בעלמא וכ"כ רמ"א לעיל סי' כ"ב כהרמב"ן מיהו זהו אם אמר בפי' לדון ד"ת אבל אם קבלו סתם נראה כהש"ך דאמרינן באמת לא קבלו לד"ת והרמב"ן מיירי בסוגיא דגמרא דאיירי הכל דאמרו דון לנו ד"ת אבל בקבלה סתם מודה ובהך ניחא מ"ש הנ"י ריש פ"ק דסנהדרין דבקבל יושבי קרנות וטעו שדינם דין ופטורים מלשלם דשם מיירי בקבלה סתם כמ"ש הנ"י הטעם דא"א לומר דלדון ד"ת קבלם שהרי הם א"י ד"ת והש"ך הקשה מהך דינא ולפמ"ש לק"מ וכן נכון: