אורים ותומים, תומים · סימן כ״ה, י״ד

הדין חוזר וכתב הרא"ש דאפילו איתא לבע"ד ויש סיפוק בידו לשלם מכל מקום פטור ומחזיק מה שהוציא הדיין שלא כדין כי כך אמרו מה שעשה עשוי ודלא כמ"ש בעל עיטור בשם ר"ה גאון דביחיד אינו מומחה וקבלהו כל כמה דיש אפשר להוציא מיד בע"ד מוציאין אפילו נו"נ הדיין ביד רק באם אי אפשר אז אם הדיין נו"נ ביד חייב לשלם עכ"ל והבין הרא"ש דר"ה קאמר למילתא אטועה בש"ה וצריך לומר דבתשובה סבירא ליה לר"ה כהרי"ף דהלכה כר"ח בלי נו"נ ביד הדר דינא וסבירא ליה דהבע"ד משלם ואי ליתא לבע"ד או דאין לו מכל מקום הדיין פטור דהא הדר דינא אבל בנו"נ ביד דקם דינא צריך הדיין לשלם אם אין סיפוק ביד הבע"ד לשלם אבל כל כמה דאפשר להוציא מבע"ד לעולם הדיין פטור מתשלומין וצריך לומר דמ"ש הרא"ש בשם ר"ה גאון דסבירא ליה דהלכה כר"ן ור"ש וסבירא ליה דחייב לשלם אפילו הדר דינא אם א"א בחזרה מתורת ד"ג לר"מ זהו מהחזרה וחד אמר בילדותו וחד אמר בזקנותו כמ"ש זה פעמים הרבה בדברי הגאון. אבל הש"ך מיאן בזה ומפרש דר"ה אמר למילתא על טועה בד"מ דקי"ל לעולם חוזר ולכך סבירא ליה דאין לדיין לשלם כיון דטעה בד"מ חוזר אבל מכל מקום אם נו"נ ביד ואי אפשר להוציא מיד הבע"ד חייב לשלם הדיין מתורת מזיק כיון דנו"נ ביד ומסתבר כדבריו אלא לכאורה עדיין לא הועיל דמכל מקום דברי הגאון סותרים דלפי מ"ש הרי"ף ורמב"ן ורא"ש בשמו סבירא ליה כר"מ דמשלם מד"ג אפילו לא נו"נ ביד. אלא דבאמת ניחא דכי סבירא ליה לר"מ דמשלם היינו בקם דינא אבל בהדר דינא לא סבירא ליה דחייב אפילו לר"מ או דסבירא ליה כדעת החולקים אתו' או דסבירא ליה כרמב"ם כמש"ל בטועה בד"מ דלא שכיח אפילו ר"מ מודה בהדר דינא דאינו משלם מתורת דיני דגרמי וכן הנכון: