אבל אם טען בן הבן שירשה מאביו יש לו חזקה הסמ"ע בס"ק ד' הקשה דהא דברי מחבר הן ג"כ כך בגזלן דבן הבן של גזלן בבא בטענת אביו דיש לו חזקה ומכ"ש אינך. ונראה דרמ"א קמ"ל דאפילו לדעת הרא"ש כן דזה קתני בברייתא בן הבן יש לו חזקה ופירש בו הרשב"ם דהיינו דאתא בטענת אביו דטוענין ליורש אבל הרא"ש פירש דלעולם דבא בטענת אבי אביו רק דאמר בפני הודה ואימת הגזלן בהודאתו לבן בנו ליכא ולפ"ז אין כאן ראיה להך דינא בבא בטענת אביו דנאמן דאולי נימא מסתמא ירשה מאבי אביו דברא כרעא דאבוה וא"כ המחבר דלא העתיק דינו של הרא"ש פשיטא דהך דינא אמת דהא קתני להו בברייתא אבל לפי' הרא"ש דפירוש אחר בברייתא ואין לדין זה ראיה ולכך העתיקו הרמ"א דמ"מ הך דינא אמת ויציב מסברא. גם י"ל דדברי מחבר בבן בן הגזלן קאי כמו בברייתא דקתני בן גזלן אין לו חזקה והיינו אף דהודה שהוא של גזלן וע"ז קתני בן בן הגזלן יש לו חזקה והיינו ג"כ דהודה בפני עדים דהוא של אביו ולא אמרינן בשביל יראת הגזלן הודה לבנו וכן מתפרשים דברי המחבר דקאי על הודאה אבל אם אין כאן הודאה כלל רק טוענין ליורש ה"א דלא אמרינן כן דמסתמא יורשו אביו מאביו והן שאין להם חזקה וקמ"ל הרמ"א דלא ולק"מ:
אורים ותומים, תומים · סימן קנ״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.