נוטל בלי שבועה כו' צ"ע דהא המחבר פוסק בדוכתא טובי דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וא"כ איך אפשר דיטול מיתומים בלי שבועה הא קיי"ל הבא לפרוע מנכסי יתומים לא יפרע וכו' וכבר העלה הרא"ש אפילו תפס וכ"כ המחבר לעיל סימן ק"ח ס"ג. ואף דנדחק ונאמר דקאי אהך בטוען לקוח דבזה ביורשים פטור משבועה הואיל ואין כאן טענת ברי אבל לא בטוען יש לי חוב עליו עדיין קשה דא"כ צריך לומר בגמרא ברבה במ"ש דכל המגו דקטען הוא כמ"ש הרא"ש בתי' השכי בשביל המתנה ולא בשביל שיהיה פטור משבועת היתומים דהא קיי"ל הבא לפרוע וכו' ומגו לאפטורי משבועה לא אמרינן וצ"ל כפירוש הרא"ה דאמר כיון דאם ימתין לא יהיה פטור משבועה וא"כ ל"ל המתנה ומזה מוכח דבטוען חייב לי במגו דלקוח אף בלי שבועת יתומים חייב היסת דהא כך היה דבריו דאעפ"י דע"י מגו אתחייב היסת מה בכך אף כשאמתין עדיין צריך אני לישבע ומוכח מזה כדעת האומרים דחייב לישבע היסת נגד יתומים אף דהוא שמא וצ"ל דמחבר נמשך אחר דברי הטור דלא ס"ל מגו לפטור משבועה לא אמרינן והעתיק דבריו כמעתיק אבל דעתו כי"א דנגד יתומי' חייב שבועה אך זה דוחק דלעיל סימן קל"ג פסק דאינו חייב שבועה כלל וצ"ע:
אורים ותומים, תומים · סימן ק״נ, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.