אורים ותומים, תומים · סימן קמ״ו, י״ט

שיאמר המערער אתה נח לי וכו' עיין סמ"ע ס"ק ט"ל דמכל מקום שלא כדין עשה והנה ברמב"ם כתב שאמר לו לך קנה השדה טובה היא וכו' ונראה דהעצה היא אם שדה טובה שמנה או רזה אבל אם העצה היה אם השדה בטוח שהוא של מוכר או לא והלא אמר ליה שהוא של מוכר ולקחה עפ"י דבורו נראה דהוי כמראה דינר לחנוני בא"ל עלי דידך קסמכינא ועיין לעיל סימן קכ"ט סעיף ב' ומ"ש שם. וכך כתב בתשובת מהרי"ט חלק חושן משפט סימן ח"י אלא דהוא נתן טעם גם כן דהודאה הוי כמעשה ובזה יש מקום ספק אבל מטעם זה דהוי כמראה דינר לחטני יש לחייבו אם עליו קסמיך כנ"ל. מיהו הראיה שהביא המהרי"ט דהודאה הוי כמעשה מדברי תו' דכתובות דף ק"ט ד"ה אדמון וכו' דהא דאמרינן ראובן אין מעיד ללוי משום דהשני נח לי' יתכן אף לרבנן דהתם לאו הודאה היא משמע אלו הוי הודאה לא אתי' לרבנן ש"מ דהידאה קרוימעשה לרבנן יש לדחות דהתם דמעיד בב"ד פשיטא דהוי מעשה והא לוקין על עדותו אם העיד בשקר ש"מ דעדותו קרוי מעשה וא"כ זה דהעיד בשביל דהשני נח ליה הוי מעשה גמור ולכך תי' התוס' דלא הוי הודאה אבל הודאה בינו לבין בעל דין שלא בבית דין אפשר דלא היי מעשה ואין מהתו' ראי' כלל: