אורים ותומים, תומים · סימן י״ד, א׳

נעלה לב"ד הגדול כו' תו' הקשו דבפרק ז"ב אמרינן בטוען לבית וועד ניזול אין שומעין לנתבע ואילו בב"ק פרק הגוזל אמרינן דאפילו הנתבע מצי לטעון לב"ד הגדול ניזול. ולכך נחתו התו' לחלק בין בית וועד לב"ד הגדול וכמ"ש באורי' ולרמב"ם דלא מחלק בין בית וועד לבית דין הגדול יש להבין קושית התו' ונ"ל דס"ל לרמב"ם הא דאמרינן בגמרא מ"ש דלא פתחו ליה בדינא דאין מקבלין שלא בפני בע"ד העדות משום דמצי א"ל לב"ד הגדול ניזול כי פתחו ליה בדינא נמי מצי אמר לב"ד הגדול ניזול ומשני דנקט דיסקיא מב"ד הגדול ופירש"י אגרת מב"ד הגדול ששלחו לב"ד דכאן לכופו לדין. וס"ל לרמב"ם דאין פירושו דבדיסקיא מבואר להדיא שצריך דוקא לדון בעירו. דא"כ עדיין קשה כי לא פתחו נמי איך מצי אמר לב"ד הגדול אלך הא הם צוו במכתבם שידון דוקא כאן ואליהם תשמעון ואיך ימרה פיהם ועכצ"ל דכך כתבו שיעשו לו כתורה או ידונו בעירו או אם ילך לב"ד הגדול ילך עכ"פ לא יחמיצו הדין. ולפ"ז ס"ל לרמב"ם באמת בס"ד דפריך כי פתאו ליה נמי מצי אמר לב"ד הגדול ניזול ה"מ להקשות הא אין לנתבע רשות לילך לב"ד הגדול רק עדיפי פריך מכח ממ"נ אם יש לו רשות אפילו פתחו נמי ואי אין לו רשות אפילו לא פתחו איך יטעון לב"ד הגדול נלך וע"ז משני דנקט דיסקיא וכנ"ל ולכך בלא פתחו מצי אמר לב"ד הגדול ואעפ"י דבעלמא אין הנתבע מצי לטעון לילך לב"ד הגדול בכה"ג דהמלוה והתובע התחיל בב"ד הגדול והביא משם דיסקיא שידונו הם או הב"ד הגדול א"כ הוא מורשה מפי ב"ד הגדול ואף נתבע מצי טעין אלך לשם כי כבר התחלת בגדולים ולא אדון בקטנים משא"כ בפתחו ליה דכבר סביר וקיבל לקיים צווי ב"ד הגדול לדון בעירו שוב א"י לילך לב"ד הגדול וא"ש אבל בלא הביא התובע דיסקיא מב"ד הגדול לכ"ע אין הנתבע יכול לילך לב"ד הגדול וא"ש.