אורים ותומים, תומים · סימן קל״ו, א׳

מי שנתחלפו וכו' ועיין סמ"ע וש"ך שהעתיקו דברי טור דאם יבא בעל טלית לתבוע שיאמר מעולם לא צויתי למוכרו אם יש לו עדים שהיה שלו או שיש בו סימן יחזירו לו וכתב הש"ך אע"פ דליכא עדי ראה והיה אומן נאמן במגו דהחזרתי עכ"ל. ויש להבין בממ"נ אי איירי דאומן לפנינו ומודה דהוא שלו ל"ל סימן ואי חיישינן לקנוניא אף סימן לא מהני דהא האומן בקי בו שהיה אצלו ויכול להגיד לו הסימן ואי אין אומן לפנינו מה יועיל סימן נטעון להמחזיק בטלית להד"ם לא היה שלך מעולם רקהיה שלאומן כהנ"ל בסימן קל"ד סעיף ג' ע"ש וצ"ל דהוה מילתא דלא שכיח וכמו דלקמן בסימן רצ"ז מוציאין מיתמי בסימן מטעם דמילתא דל"ש לא טענין ליתמי אף זה כמוהו. דבא בכח אומן לא טענין מילתא דל"ש ואע"ג דשם בעינן דוקא בדלא אמיד אבל באמיד טענין אם לא הפקידו בעדים צ"ל אומן מגרע גרע והוי כהפקידו בעדים דסתמא דמילתא בגדים שהם אצלו הם בחזקת של אחרים. וכ"כ הת"ה בכובסת דעל סימן לחוד מוציאין אף דכובסת כיחש בבעל הסימנים והיינו דטענת גוים לאו טענה ואנן לא טענין מילתא דלא שכיח. והנה ראיתי בתשובת מהורא"ש סימן ק"ט דפלפל בדברי מהרשד"ם דאם ליכא עדי ראה והיה אומן יכול לטעון לקחתי דנטעון ג"כ למחזיק וע"ש ובאמת לפי דעת רשב"א לעיל סימן ע"ב סח"י בהגה דהנפקד הוא עומד במקום ראה אף כאן הדין כן דהמחזיק הוא עומד במקום ראה ולית ליה לאומן מגו וכמש"ל בסימן קל"ד ס"ד ע"ש ותמהני שלא הרגישו בזה דמה יועיל סימן נטעון למחזיק להד"ם כנ"ל: