חוזר ותובע מחבירו חלקו עיין ש"ך ס"ק ה' דהביא דעת המבי"ט דפירש דזהו לשיטת הי"א אבל לדעת הרמב"ם דס"ל מאיזה מהן שירצה יפרע הכל ופרע א' אין לאחד תביעה על השני והש"ך האריך לסתור דבריו וא"צ לכל האריכות דהא המ"מ פירש ברמב"ם כמש"ל דלמד דינו מהך האי' שחלקו דה"ל כשנים שערבו דנכסי בר נש הם ערבים ולכך יש רשות ביד ב"ח לתבוע כל הפרעון מאח אחד. והא התם קי"ל דאם פרע דחוזר וגובה חלק שפרע יותר משאר אחי'. כמבואר בגמרא וע"ש בגמרא כל הפלפול ואפי' לדעת הנ"י דאמרינן אדעתא דהכי חלקו דהא ביד ב"ח לתבוע מאיזה מהם שירצה ולכך דעתם לשלם לחבירו החצי אף כאן כן דהא ביד ב"ח לתבוע מאיזה שירצה ומהיכי תיתי לחלק בין הך להא דאחין כי הך דינא נלמוד משם וברור ופשוט. ועיין תשובת עבודת הגרשוני סימן ע' במ"ש בשם מהרש"ל ע"ש:
אורים ותומים, תומים · סימן קל״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.