אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, כ״ח

כל מה שהוציא עליו הש"ך בס"ק ק"ב תמה למה השמיט הרב רמ"א דעת הב"י וכן דעת ר"מ מפונטייזיא החולק במרדכי שם ותירץ דהמה מחולקים כשלא היה הגנב יכול ליטול הפקדון אבל ביכול לשלוט בפקדון כ"ע מודים דנוטל כו' ולי נראה מסתימת הרמ"א מבלי זכר חילוק הזה דס"ל להלכה כהגהת מרדכי ולא כדעת מהר"ם החולק דודאי למהר"ם קשיא ליה קושית הגהת מרדכי דהא בהאי גברא דעלו גנבי ואמרו אי לאו אינש אמוד הוא דעלו גנבי בשביל הך כספא מותר למיהב ליה וא"כ אף הוא שכל החמס היה בשביל הפקדון אם אין אתה מחייב למפקיד לשלם הזיקו אף הוא הרשות בידו ליתן לאנם הפקדון המבוקש וממילא יחזיר שלו כי אותו הוא מבקש אלא שס"ל במהר"ם כסברת הרשב"א דתירץ על הא דקי"ל אפילו באונס אם נשא ונתן ביד חייב מהך כסא דכספא ותי' לחלק בין שיד הגוים שליטה ויכולים ליטול של חבירו או לא ע"ש בחידושי רשב"א לב"ק וא"כ בהך עובדא דהגה' מרדכי דלא היה יודעים אנה פקדון של חבירו אסור להם לישא וליתן וא"כ שפיר הקשה דהוא בכלל אין אדם נתפס בעד חבירו אבל לפי מ"ש התוס' ומהר"ם לחלק בין מעות חבירו ובין שומר שמקבל פקדון כי בשומר מותר כי אדעתא דהכי קבל שמירתו ובכל גוונא מותר א"כ דברי הגהת מרדכי ברורים ואולם בהך תירוץ דשומר הסכים היש"ש בב"ק וכן הסמ"ע והש"ך לקמן סימן שפ"ו ע"ש. וא"כ אף דברי בעל הגהת נכונים דנפקד שאני והגע עצמך וכי בזה קבל שמירה על עצמו שיהיה נתפס בשל חבירו ויפסיד שלו בשביל חבירו. ולכך יפה הכריע רמ"א כי פקדון שאני ולא קשה מידי: