אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, י״ט

והנותן צריך לישבע וכו' עיין בסמ"ע ס"ק מ"ה דאפילו לדעת הרא"ש א"י לחזור דיאמר לו הנותן מי צוה לך להודות בשקר וכ"כ הב"ח וכ"כ הב"י בחד תי' וזהו דלא כר"ן ומכאן הוכחה גלויה דדעת הרא"ש דראשון הוי רק כמו ערב בעלמא וכל זמן דיוכל לגבות מהשני אין לו לתבוע מהראשון וא"כ שפיר טען הראשון היה לך מקום לגבות מהשני ואת דקלקלת בעצמך ומה לך ולי משא"כ אי אמרי' כדעת הש"ך דרצה גובה תיכף מהראשון כי הוא בע"ח א"כ וכי בשביל דע"פ עצמו גרם שלא יכול לגבות מהשני לא יהיה יכול לגבות מהראשון הא לא הזיק לראשון כלל כי אם הוא גובה מראשין חוזר הראשון וגובה מהשני כמ"ש הר"ן להדיא וא"כ למה נגרע כח המקבל בהודאתו אלו לא הודה הא יוכל לומר אגבה מהראשון ולמה בשביל שהודה יגרע יאמר מה איכפת לך בהודאתי אני חוזר עליך כדיני אתה חזור עליו כדינך ודיבורי לא מעלה ולא מוריד כלל ופשוט. ועכצ"ל דלא כש"ך דאין הראשון רק כמו ערב בעלמא לדעת הרא"ש וא"כ יפה טען מהרי"ט שהביאו הש"ך בס"ק ח"ן דאם השני טוען פרעתי דא"י לחזור על הראשון דהוי כערב וצדקו דברי הסמ"ע לעיל בסימן צ"א ודברי הש"ך ליתא: