אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, י״ז

ואפילו יש ע"א וכו' עיין מ"ש בסימן נ"ח דזהו לשיטת הפוסקים דס"ל דבדרבנן אמרינן אם אינו יכול לישבע מ"מ משלם אבל לשיטת התוס' בשבועה דאף גביה אמרינן מתוך שא"י לישבע מפסיד א"כ אף פה נפסד המקבל וצ"ע. ודע כי יש פה ברשב"א דבר הצ"ע דכתב בחדושיו ספ"ק דגיטין דאם מרא דארעא לא ידע שטעה והממחה אמר שטעה אי לית ליה נכסים לא מהימן וליכא למימר הא אית ליה מגו דמחיל דהאי עובדא מיירי בפקדון ובפקדון לא שייך מחילה דתיכף בקנין מ"ג קם ליה ברשותא דנמחה ע"ש ותמהני אם בפקדון פשיטא דהוא נאמן שטעה במגו דנאנסו כדאמרינן בכל דוכתא וגם הש"ע סיים פה בלישנא צריך הנפקד ליתנו למקבל מורה דמיירי בפקדון ובפקדון מה צורך כל חרדה הזה הא י"ל מגו דנאנסו מיהו בש"ע י"ל דמיירי בחפץ שהמחהו ויש כאן עדי ראה דלא מצי למימר נאנסו רק טוען טעיתי שאינו שלך מעולם אבל ברשב"א א"א לומר כן דהך עובדא הוי בזוזי ונאנסו מ"מ מצי לטעון דקי"ל כר"ן נאנסו לא וא"כ הדבר צ"ע: