אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ו, י״ג

אמר להם במ"ג וכו' דעת הסמ"ע בס"ק כ"ג דאם היה עשיר בשעת המחאה ואח"כ העני אף לדעת הרא"ש וסייעתו א"י לחזור דיאמר מזלך גרם. והראיה שלו מהך תשובת הרא"ש שהביא הטור דאם המחהו אצל א' והעני דנתן הרא"ש בתשובה הטעם דלכך חוזר הואיל לא היה לזה מעות משל הממחה בידו וא"כ משמע לולי כן א"י לחזור. ואין זה כדאי לחדש סברא כזו מלבו וכבר השיגו הש"ך בס"ק ל"ט ע"ש ובישוב מתשובת הרא"ש י"ל דמיירי דהעני מחמת התרשלתו ואלו היה תובעו בזמן הראוי היה יכול לגבות רק ע"י התרשלתו לא גבה ובין כך העני וא"כ אף הרא"ש מודה כמבואר בהג"ה ולכך נתן הרא"ש טעם דאין כאן קנין מ"ג כלל ואף שהיה מתרשל מ"מ חייב הראשון כי השני לאו בע"ד דידי כלל שלא קנה במ"ג ולק"מ. ובאמת כל החרדה מרבים הפוסקים הוא לקיוס דברי ירושלמי דפסק באיפרסן לוי דהיינו דהעני דאין עליו כלום ולא הבנתי מה ראיה יש משם דהא העלו הרא"ש ורי"ף בפרק מקבל דירושלמי כר' ששת ס"ל ואפילו בפועל הנמחה אצל חנוני שאין אצלו משל בעה"ב כלום הואיל וסמך עליו אע"פ שלא פטרו בפירוש כמ"ש הרא"ש ס"ל אינו חוזר דהוי מחילה וא"כ כ"ש במ"ג דהוא קנין גמור דאינו חוזר וכמ"ש הב"ח והפרישה דהוי מ"ג עדיפי מהך דפועל דנחלקו בו ע"ש. דהא לא איירי בפטרו בפי' וכמ"ש התוס' שם וא"כ ירושלמי אזיל לשיטתו אבל לגמרא דידן דקי"ל כרבה א"כ אף במ"ג כ"ז שלא פטרו בפי' יכול לחזור כמו פועל ועיין ב"ח ופרישה וכמש"ל בשמם דס"ל דהרא"ש יליף חדא מחברתא. וא"כ כל הראיה מירושלמי לא קאי וא"ל לכנוס בדחוקים ופי' שונים. ובהכי ניחא מ"ש הטור בשם י"א דאם הי' עני אח"כ דאינו חוזר והקשה הב"י הא מבואר בירושלמי דלפמ"ש אין מירושלמי ראיה דס"ל כר"ש. אבל לדידן דקי"ל כרבה ליתא ועיין בתשוב' מהר"א ששון סימן ק"ד דנתקשה בהבנת דברי טור ע"ש. וגם מ"ש הסמ"ע דאם ידע דהיה עני דא"י לחזור דסביר וקיבל גם בזה השיגו הש"ך והדין עם הש"ך: