אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ה, ה׳

אינו חוזר הסמ"ע בס"ק ט"ו הביא לשון המ"מ דכתב דלכך ברגיל להפקיד אצלו א"י לחזור שהרי כבר נפטר באחריותו. ויש לדקדק דהא בגמרא אמרי' דאמר להו לר' דוסתאי ולר"י להביא לו פקדונו וא"כ לסברת המ"מ פשיטא דהנפקד הראשון יצא ידי אחריותו כיון דצוה להביא לו ומ"מ בקשו ממנו לקבל קנין בקבלת אחריות הדרך ש"מ דמ"מ מחייב הנפקד באחריות. ונראה דודאי אי השליח מוליכו בדרך כעובדא הנ"נ בגמרא פשיטא דהוא חייב באחריות דהנפקד עצמו א"י להוליכה בדרך דכל דרכים בחזקת אונסים וא"כ במסרו אפילו לגברא מהימן חייב באחריות וכ"כ התוס' להדיא בב"ק בשמעתא דשליח שעשהו בעדים ועיין מש"ל בסימן קכ"א ע"ש אבל המ"מ איירי בנפקד שמסרו לשליח להביאו למפקיד באותו עיר בלי הולכת הדרך בזו פשיטא דאינו חייב באחריותו כדין שומר שמסר לשומר במקום דלא מצ"ל את מהימנת ליה בשבועה וכו' ודברי המ"מ פשוטים ונכונים וכתב דיש נ"מ בדין הרמב"ם דתלה הטעם דלכך יכול לחזור משום אחריותו דאם מסרה לגברא דמהימן ובאותו עיר דברמב"ם לא בזכר מהולכת הדרך כלל וא"ש. ומעתה אין כאן סתירה לדברי המ"מ מדברי רשב"א ור"ן דכתבו להדיא דחייב באחריות. דהם מיירי כעובדא דגמ' להוליכו לדרך ופשוט אך יצא לנו דין חדש כיון דברמב"ם לא מיירי מהולכת הדרך לשיטת המ"מ ואם כן חיוב אחריות הוא על הנפקד הראשון מטעם שומר שמסר לשומר אם הראשון הוחזק כפרן ומסרו לשומר שאינו הוחזק כפרן מ"מ כתב הרמב"ם דחייב הראשון באחריותו ויש להבין למה אי משום שומר שמסר לשומר איך נימא גביה את מהימנת ליה בשבועה הא הוחזק כפרן והשני בחזקת כשרות ואיך יהיה ס"ד להאמין להראשון יותר מהשני. ודוחק לומר דהוא יטעון אף דאתה הוחזקת כפרן לכל עולם לדידי מהימנת לי יותר מכולם וזהו דוחק גדול. ואלו היינו מפרשינן דגם הרמב"ם מיירי בהולכת הדרך וא"כ פשיטא דהראשון חייב דלאו מטעם שומר שמסר לשומר מחייבים ליה רק משום דמסרו להוליך אותו בסכנת דרכים היה ניחא אך לפ"ז דברי המ"מ צריכין ישוב ואולי כתבו נ"מ דהיכי דאינו מוליכו בדרך אבל באמת דברי רמב"ם מיירי במוליך בדרך וצ"ע: