אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ה, י״ג

ואין הנותן יכול לחזור בו כ"ז שלא עמד. וברש"י מבואר דאע"פ שכתוב דגבי ש"מ הולך דידיה כזכי מ"מ בדף ט"ו ע"א ד"ה וי"א כתב להדיא יתן ליורשי מקבל כ"ז שלא חזר בו המשלח הרי דס"ל דמהני חזרה דס"ל אף דהולך כזכי מ"מ הוה כאלו התנה זכי לו ע"ת שלא אחזור בו. ולכן תמהני מריב"ש בתשובה סי' שמ"ו דכ' דהואיל דרשב"א נתן טעם משום דגבי ש"מ דאלי' דבריו אף הולך הוי כזכי יש ללמוד אפילו עמד אינו חוזר ודלא כרמ"ה הובא בטור דמה ראיה יש מזה הא גם רש"י כתב להדיא דגבי ש"מ הוי הולך כזכי והיינו כסברת רשב"א ומ"מ ס"ל דיכול לחזור והטעם משום דה"ל ע"ת א"כ ה"ה בעמד דאמרי' דעתיה דע"ת כן אמר זכי ע"ת שלא יעמוד אבל אם יעמוד זכיה בטלה למפרע. ועכ"פ יפה עשו המחבר והרמ"ה שהשמיטו דעת ריב"ש וסתמו כדברי הטור שוב ראיתי דהך דינו של רמ"ה דאם עמד חוזר יליף ליה מירושלמי סוף פ"ק דגיטין וז"ל תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו יורשין לעכב אינן יכולין אין צריך לומר באומר זכה לו באומר התקבל לו הן (פי' הוא לשון שאלה וכי צריכין אנו לפרש הך ברייתא דמיירי באומר זכה לו דאל"כ למה לא יהיה יורשים יכולים לחזור הא הולך לאו כזכי) אמר רבא בר ממל בש"מ היא מתני'. אם בש"מ בהדא אין צ"ל זכה לו התקבל לו (והיינו התי' כדמשני רבא בר ממל בתלמודא דידן דש"מ אצ"ל זכה דהולך הוי כזכי וכמו שאמר הירושלמי לפנים) א"ר מנא קיימתיה מדאר"ה בשם רב עשו דברי ש"מ כבריא שכתב ונתן (והיינו כמ"ש הואיל ואלים דברי ש"מ להיות ככתובים ומסורים אף הולך הוי כזכי) ומסיים ירושלמי והוא שמת מאותו חולי הא אם הבריא לא וכו' עכ"ל. הרי מבואר דאף דהוי כזכי היינו אם לא הבריא ודברי רמ"ה מבוארים ולכך סתם הטור דברים כהווייתן ותמהני מהגהת מרדכי שנסתפק בזה ולא עיין בירושלמי ודוק: