ובלבד שיזהר מלכתוב וכו' עיין הטעם בסמ"ע ס"ק כ"א וכך כתב המהרש"א להדיא בשם תוספות ישנים עיין שם. והנה הרב הש"ך בס"ק ל"א הביא דעת מהרשד"ם דגוי לישראל אף ר"ת מודה דא"י להרשות ודבריו בלתי נכונים דודאי בענין אשר לא טוב עושה בעמו ודאי יפה דיבר מהיכי תיתי להוציא מיד ישראל ולתתן לגוי אם לא דיש ח"ה בדבר וכדומה לבל יעלילו עלינו בגולה כי נחנו מסייעים לעושים עול וממון של גוי הפקר אצלנו בעו"ה היא המעוררת מדנים ומטלת שנאה עלינו בין אומ' וגורם רעות רבות לישראל ההולכים לתומם תומת ישרים ולכך נהגו בזמנינו לפעמים היתר בזה ולא מיחו בידם חכמי הדור. אבל לדינא בקנין דבריו אינו מובנים דפשוט דהיכי דמהני קנין בגוי הקונה מישראל ה"ה בישראל הקונה מגוי דמ"ש בקניני' והא תי' התוס' דבגוי מהני חליפין על שדה עפרון למילף מיניה קדושי אשה והתם גוי הקנה לישראל הוה וכן רשב"ם בב"ב גבי נכסי גוים דכתב דגוי מסתלק בזוזי דכל קנינו אינו אלא בכסף וזהו גבי קנין הגוי לנפשו ובב"ב איירי דהגוי יקנה לישראל. ואיך ניליף זה מזה אלא ודאי דכל קנינים בכזה שוים בדינים וכן נראה בכמה דוכתי מתוס' דהשוו דינם ואדרבא יותר אלים וטוב להפקיע נכסי גוי משנפקיע נכסי ישראל ולכן אין לדבריו שרש ועיקר בש"ם ובפוסקים וברור:
אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ג, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
