אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ב, ז׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מחצה וכו' ודעת מהרש"ל דוקא במקנה לו בק"ג אבל במקנה לו רק קנין סודר דאינו מועיל על הלואה ומטבע לא מועיל למחצה ובעי הרשאה בכולו ודעת הש"ך כוותי' ולא ידעתי דהא הראב"ן ומרדכי פירשו בנהרדעי דצריך למכתב דון וזכי היינו מדינא בעי א"ק כמבואר בהגוזל רק נהרדעי עשו תקנה דא"צ רק קנין גרידא רק צריך למכתב זיל דון ועל זה אמר אביי ואי כתוב ליה למחצה וכו' מגו דמשתעי אפלגא משתעי אכוליה הרי ברור דאפילו בקנין שאינו מועיל מכל מקום סגי בפלגא וא"כ אף דאינו מוכח כן בדעת שארי מחברים מהכ"ת לעשות מחלוקת בין מחברים ולכך סתם בש"ע וכן עיקר: (מכאן ואילך עד סוף הסימן וגם הרוב מסימן קכ"ג בעו"ה נאבדו וחבל על דאבדן):
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881, Vol 2

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, תומים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.