אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ב, ג׳

יהיה חייב לשלם הרב הש"ך בס"ק ה' חשב מחברים רבים דס"ל אף אם מת פטור. ובאמת עירב שליח שעשהו בעדים עם מי שבא בהרשאה בלי א"ק. דרוב מחברים דס"ל לחלק בין ביטל השליחות דמשלח פשע דלא ה"ל לבטל ובין מת דכ"ע מודים דחייב זולת ב"ע לבד ויחיד הוא לגבי רוב מחברים. וכי נחלקו בהרשאה דזהו דעת הראב"ן והגה"ת הרא"ש דאין מיתה מבטלו ובזו הרבה מחברים חולקים אבל בשליח שעשו בעדים מודים ופשוט למעיין. והנה הש"ך הקשה דלקמן ס"ס ש"מ העתיק הרמ"א דברי מרדכי והגה"ת הרא"ש בשם מהרי"ח בב"מ דאם א"ל שלח וקודם ששלח מת המשאיל ספק אם חייב באחריותו וכאן סתם הרמ"א דחייב באחריות דנתבטל השליחות ולא תי' כלום וגם על מהרי"ח גופיה יש לתמוה דנראה מהגהת הרא"ש בפרק הגוזל משמו דבמיתה בטלה שליחות אבל נראה דמודה מהרי"ח דבטלה שליחות רק הספק הא הוי שומר שמסר לשומר ולא שייך את מהימנת לי דהא אמר לו שלח וא"כ דל מהכא שליחות דנתבטלה ס"ס פטור וקושיא זו הקשה תוס' גבי שליח שעשה בעדים והעלו דמיירי דהשליח הוליכו במקום סכנה אבל זולת זה א"צ לשליחות כלל ואפילו דגרע לשלוחו דהא הוא שואל כל הטעם דהוי פושע ופשיעה ליכא כאן כיון דאמר ליה ומכ"ש לפי שהעלה הש"ך שם ס"ס רצ"א דרוב מחברים ס"ל אם רגיל להפקיד אצלו אפילו דגרע לשמירתו פטור ע"ש וא"כ פשיטא דיש כאן ספק עצום אבל בסימן זה דמיירי בהלואה או שהוליכו במקום סכנה כתי' התוס' פשיטא דבטלה שליחות במותו והרי הוא באחריות הלוה ונפקד ופשוט: