אורים ותומים, תומים · סימן קכ״ב, א׳

והטעם וכו' עיין אורים. ובאמת הרא"ש בפסקיו נתן הטעם שמא יבטל השליחות. ונ"מ אם שלח ע"י בנו יחידו היורשו וא"כ משום ימות לית חשש דאם ימות הרי מסר לו שלו דהוא יורש אבל משום ביטול יש חשש. וכמו כן להיפוך בהרשה בלי קנין א"ק לשמא יבטל ליכא חשש אבל למיתה איכא חשש דמה בכך דא"י לבטל הא שמא ימות והטור נתן שני הטעמים שמא יבטל ושמא ימות וא"כ עדיין הקושיא בהרשאה גרידא מה יועיל הא יש חשש שימות. ולכן נראה דס"ל לטור ודאי מיתה לא שכיח ולא חיישינן ומ"ש בסמ"ע לחלק בין גט לממון דוחק כמ"ש הסמ"ע דרבים חולקים וגם שמא יבטל לא שכיח. דחזקה שיהיה נאמן בדבריו אבל בצירוף תרתי חששות משויה ליה לחששא גמורה כדאמרינן בכל דוכתי וזהו כוונת הרא"ש דהקשה למה לא יועיל הא בכל מקום שלוחו של אדם כמותו ולכאורה קשה הא כך מבואר בגמ' שמא ימות וכו' רק באמת זו מן הקישיא למה ניחוש למיתה הא לא שכיח וע"ז תירץ הרא"ש דיש עוד חשש ביטול ותרי חיישינן וגם הטור הוצרך ליתן ב' טעמים. וא"צ לתי' רש"י דתי' לכך חששו בגמרא למיתה דהיה זקן כמ"ש המחברים ורשב"א בחדושיו דאין הבדל רק לפמ"ש ניחא דתרי חששות חששו ולכך בהרשאה הואיל ליכא חשש ביטול אף דיש חשש מיתה לית לן ביה ודוק: