אורים ותומים, תומים · סימן קכ״א, א׳

אלא ששלח לו בכתב וכו' עיין סמ"ע ס"ק ב' דהשיג על ע"ש דהעתיק דברי רי"ף כמו שהוא נוסחת הרא"ש דז"ל דשדר לית כתבא האי מדעם דאית לי גבך שדר לי ביד פלוני ושדר ליה אינו חייב באחריות דכך נהיגי תגרי עכ"ל והסמ"ע כתב דט"ס הוא דקשיא קושית הרא"ש דזה מדינא ולא מחמת מנהג תגרים. אלא הנוסחא דכתב ליה סתם שדר לי ולא הזכיר פלוני והוא שלחן ביד פלוני שאינו מוחזק לנאמן וכדומה מ"מ פטור וזהו לא משורת הדין רק מכח מנהג התגרים וכ"כ בדרישה וכ"כ היש"ש והב"ח. ועדיין לא הבנתי למה כתב זה הרי"ף בבא בפ"ע גבי כתב ולא לעיל מיניה דכתב היכי דאמר לחברי' שלח לי ביד פלוני ושלח דפטור ה"ל להוסיף אפילו לא הזכיר פלוני מ"מ פטור מכח מנהג ומה זה דכתב כן גבי שדר ליה כתבא ומה שינוי יש במנהג בין כותב לאומר והיה נראה לומר דודאי לא הזכיר פלוני רק מ"מ דוקא שזה הנפקד מסרו ביד מוביל כתב זה וא"כ אף שמהדין כיון שלא נזכר ביד מוביל זה אין למוסרו לו שלא עשהו שליח רק להביא הכתב אבל לא לקבל המעות מ"מ נהיגי תגרי בכך דכך היה דעתו למסור הדבר ליד מוביל הכתב אבל למסור לאחר לא נהיגי תגרי. וא"כ צריך להיות דוקא שדר כתבא ולא שייך באמירה וזהו נ"ל דהבו דלא לוסיף על התקנה לבטל שורת הדין. מיהו גם לנוסחת הרא"ש בהרי"ף י"ל דמה דכתב הרי"ף דשדר ליה כתבא היינו דכך כתב בכ"י אבל לא חתם עצמו רק כתב שלו בעלמא ודעת הרי"ף כדעת הריטב"א וסייעתו דהיכי דלא חתם ולא הזכיר שמו אף על פי שהוא כת"י אין בו ממש די"ל לטופס כתבתי ועיין לעיל סימן ס"ט בש"ך ס"ק ד' ולכך מצריך מנהג תגרי כמש"ל בסימן ס"ט מנהג שותפים ע"ש ודוק: