אורים ותומים, תומים · סימן י״ב, א׳

שניהם חזקים. עיין ב"ח שטרח הרבה להתנצלות חכמי דור וזמן שמעלימים עין מאנשים בעלי זרוע אף ששניהם אלמי' עיין שם מה שצידד לומר בפי' התו' ועיין בכה"ג מה שהביא בשם תשוב' מהראנ"ח ומה שנ"ל בישוב והתנצלות בעד חכמי זמן הוא כי רש"י פי' בע"ד קשה בעל מריבה מטריח הדיינים ועל מ"ש נמצא חזק רודפו פירש"י רודף הדיין להפוך הדין עכ"ל. מזה נראה דאין פירושו של קשה שהוא רשע ויש לדיין מגור שיזיק בדא"ה רק הוא בעל מריבה ולכך יכלכל הדיין ברב טענות של רמיה וכדומה עד שיעביר להדיין מדעתו לפסוק שקר וזהו שדייק רש"י שירדוף לדיין להפוך הדין. אבל לא שינטור לו איבה ויזיק אח"כ לדיין רק כל רדיפה יהיה שיבלבל לדיין להפוך הדין ולכך יש הבדל קודם שידע היכן הדין נוטה יש לו חשש זה אבל אח"כ קשה לבלבל כיון שכבר יודע הדין ואפילו רוח קשה לא יזיזו ממקומו ולכך בשני חזקי' לית כאן חשש דמ"מ יהיה הדין עומד על בורי' ועל תלו. אבל באיש זרוע דיש לו לדיין פחד דינטור לו איבה ויגרום לו היזק ויעליל עליו ודאי דאינו מועיל דהשני חזק דאם זה יגרום לו היזק מה יוכל השני לעשות ולא בנקל יוכל לסלק הזיקו וכבר אמרו נח להרע אלף פעמים מלהסיר הרע פעם א'. ולכך בזמנינו אשר בעו"ה גברו המוסרים וכדומה יכול לסלק עצמו בכל מקום אפי' שני חזקים: