אורים ותומים, תומים · סימן קי״ח, ג׳

טורף וכתב הסמ"ע הא דלא מצי טוען אי שתקת וכו' דיש לומר לכי תהדר והקשה הש"ך הא הטור השיג ארמב"ם דס"ל אם כתב ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עליך ומכרה לשני דמוציא מיד השני והקשה הטור יטעון הלוקח שני אי שתקת וכו' ולא אמרינן לכי תהדר ובאמת בסימן קי"ט מבואר גם כן דעת התוספת והרא"ש דלא אמרינן לכי תהדר עיין שם. וכבר עמד בזה בפרישה ותירץ בדוחק. אבל באמת לא קשה מדי כי בסימן קי"ט אמרינן מהדרנא שטרא למרא ויש לו רווח כי עכשיו טורף ממנו עדית ואחר כך אם יהדר יגבה רק זיבורית ומהכ"ת לא יחזיר וא"כ אנו דנין כאלו מהודר. וכן בלוקח שני שלקח מראשון כדינו של הרמב"ם שלקח במעות ואם יהדר יגבה מעותיו מן לוקח ראשון מה שנתן עבורו יהיה פירושו אבטל הקנין או אקנהו בקנין חדש סוף כל סוף מקבל מעותיו תמורתו מלוקח ראשון מה שנתן לו ואם יטרפנו ב"ח מפסיד ופשיטא דיהדר וה"ל כמהודר מה שאין כן כאן דטורף מן לוקח שני בחנם וא"כ אם יבטל הטרפא יפסיד חובו דהא מבטל הטירפא ואם יטרפנו הבעל חוב הראשון ג"כ מפסיד וא"כ לית ליה רווחא ומהכ"ת נימא דהוי כאלו מהודר ואין לומר דיעשה קנוניא עם הלוקח שני לקנוניא לא חיישינן ועוד וכי לוקח טוען ב"ד דטוענין כן ללוקח אי שתקת וכי יטענו בית דין קנוניא ואם יחזיר הטירפא אין לו כלום ויותר טוב שעכשיו עושים פשרה ודבר זה נכון ואמת ותמהני מפרישה שלא הרגיש בו. והנה הש"ך תירץ דשאני הכא דטירפו בא מכח הלוה. ופירוש לדבריו נראה כי הך מילתא אי שתקת וכו' הוא רק לשון מושאל דא"כ תמיד נימא כך ולא יגבה אי ל"ל דאקני מבעל חוב דאם שתקת ואם לאו אמכור לאחרים וקנה ומכר לא גבי רק באמת הכוונה לשון מושאל הריני בא מכחו ולמה אגרע ולו יהיה שיהיה ביד דאתית מיניה לא היה גובה ולמה אגרע ולכך בדינו של הרמב"ם לוקח שני טוען למה אגרע מלוקח ראשון שבאתי מכחו. וכן לקמן הלוקח טוען למה אגרע מאלו היה ביד מוכר אין לך אלא זיבורית אבל כאן הלוקח ראשון שיש לו השדה הנטרפת אינו בא מכח לוקח שני רק הוא אומר אני מוקדם ושעבודי קדם א"כ לא שייך למה אגרע מכחו הלא אינו בא מכחו וא"ש אבל מכל מקום לענ"ד תירוץ של הסמ"ע יותר מסתבר: