אורים ותומים, תומים · סימן קט״ו, ט׳

מבני חורין ואם קנו מידו על השבח לפי מש"ל בסימן ס' ובררתי מתוך דברי ש"ע בא"ע דמהני אפילו למ"ד קצובים אף בזה מהני ואין לדקדק מדברי התו' דכתבו בד"ה תריץ וכו' דיש לומר ברייתא דשבח בלוקח מגזלן וקנו מידו וקשה א"כ שבח ליגבי משעבדי דהתוס' אזלו לשיטתן בגיטין דף נ"א דקנין מהני רק למ"ד כתובין אבל למ"ד קצובים לא מהני. וסוגי' התוס' הכל למ"ד קצובים. אך זהו דוחק דמ"מ איך אפשר לשנויא כן דלמ"ד כתובים יקשה ש"מ דאקני משתעבד דהא ל"ל בשקנו דהא גביה ממשעבדי ואפשר דבאמת נקטי התוס' גווני אחריני נמי למ"ד כתובים כך ולמ"ד קצובים כך. אבל לפי דעת המחברים כמו שהעליתי לעיל סימן ס' דקנין מהני לקצובים נמי ברור דגובה. ובהכי ארווח לן מה דעמדו התוס' שם דף י"ד ע"ב מדרישא בנגזל והקשו התוס' ה"ל להקשות מרישא גופא ולא תי' כלום ולפי הנ"ל ניחא דברישא י"ל בקנו מידו ואי קשה א"כ למ"ד כתובים ליגבי משעבדי דהא יש קול דהא כתב הרא"ש בפרק גט פשוט כי יש לו לקנין קול ה"מ כשנכתב לבסוף אבל כשלא נכתב לבסוף לית להו קלא ופירי מעולם לא נכתב בשטר כמ"ש התוס' שם ד"ה תדע דלא כתבינן פירי א"כ אין לקנין קול ואין טורף משעבדי ולכך פריך מדרישא סיפא נמי בשבח וקשיא שפיר ול"ל בדקנו אם כן אף משעבדי יטרוף דהא נכתב בשטר אנא איקום וכו' וא"כ ודאי בקנין טורף ול"ל בדקנו מידו וא"ש ודברי הגמ' ברורים ודוק.