אורים ותומים, תומים · סימן קט״ו, ט״ו

וי"א וכו' הש"ך תמה מה וי"א הא מבואר כן ברי"ף ורא"ש מבלי חולק ויפה הקשה ואולי ס"ל לרמ"א הואיל ורמב"ם נקט בלשונו שאם גבה חובו וחצי שבח ולא העתיק בלשון הרי"ף ש"מ דס"ל דוקא בכה"ג והטעם י"ל דבלא"ה יש לתמוה למה יכריח הלוקח למלוה לשלם לו דמי שבחו וכי שותפי נינהו הלא בע"כ נטל ועיין ברמב"ן מ"ש במלחמותיו רק באמת הלוקח הוי כיורד ברשות דהא ע"י השבח הגיע לו חצי שבח ופעל אתו טובה וא"כ אף שורת הדין דמלוה פורע חלקו דהא ברשות ולטובתו נחית. אבל באין לו לב"ח כלל בשבח א"כ לאו ברשות נחית א"כ יכול המלוה לטעון מה לי ולך דאקח קרקע שלך ואין לכופו אמנם ברי"ף ורא"ש מבואר דגם בזה צריך המלוה ליתן הדמים ולכך נקטו הרמ"א בלשון וי"א: