אורים ותומים, תומים · סימן קי״ג, ה׳

הודאת בע"ד וכו' וכ' הסמ"ע דמסתמא לא משקר אעפ"י שאנו אין יודעים בו אם יש לו קרקע. ומדבריו משמע הא איכא סהדי דלית ליה קרקע בבירור לא מהני הודאתו וכן משמע מהרא"ש ותשובת רשב"א הביאו רבינו ב"י לקמן סי' ר"ב ע"ש אבל מדברי התוס' שם ב"ב וכן בעה"ת דהקשו במה דמשני דאית ליה סהדי דלא היה לי' קרקע מעולם דלמא הודה ותי' דכולי האי לא חיישינן הרי אלו באמת הודה אף דמכחשי' ליה סהדי מ"מ הודאתו מהני דהא שם איכא סהדי דלא היה ליה קרקע מעולם ובאמת יש להבין אמת דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים היינו באינו חייב לאחרים אבל כאן הא אז בהודאתו הוא תיכף מחייב לאחרים לאנשים שיקנו ממנו אח"כ המטלטלין שיגבה זה שלא כדת וכמו דאין מועיל נאמנות שנותן בעת הלואה ללקוחות שלקחו אח"כ דלא היה בידו חוב לאחרים ואף זהו כמוהו איך בידו לחוב לאחרים דהא באמת לא משתעבדי ואיך יהיה נאמן בדבורו לגרום טירוף מלקוח' שלא כדת. ואפשר לומר ודאי מטלטלין שבידו אז בעת השעבוד פשיטא נאמן ולא שייך חב לאחרים דהא מגו דיהיב מתנה לגבות ממנו ואי דהוי אסמכתא כמ"ש הרשב"ם הא מצי מקנה בקנין המועיל לבטל אסמכתא אבל במטלטלין דקנה אח"כ הא לית ליה מגו דאין אדם מקנה דשלב"ל איך יהיה נאמן אז לחוב לאחרים ולכן היה מיושב דמשני דלקח ומכר לאלתר ופריך דלמא דאקני ומשני כיון דאיכא עדים דלא היה לו קרקע ולא קאמר אלא ש"מ דלא הדר מתי' קמא כמ"ש התוס' בדוכתי טובי וקשה למה. ולפמ"ש ניחא דאם היה לו אז מטלטלין לא מהני התי' דלא היה לו קרקע דדלמא הודה כנ"ל ולכן איצטרך בלקח ומכר לאלתר ועל קושית דלמא דאקני שפיר תי' דה"ל עדים ולא שייך דלמא הודה דלאו כל כמיניה במקום עדים ולית ליה מגו כלל כן הייתי אומר אבל לא כן משמע דברי תוס' וכן ברמב"ם פט"ז מהל' עדות דלא התנה שיהיו עדים דלקח ומכר לאלתר ולכן צריך לומר דמה בכך דלית ליה קרקע ושיקר בהודאתו הא אפילו שורו אפותקי לבד שורת הדין לגבות רק אמרינן לית ליה קלא וא"כ הוא דהודה דיש לו קרקע והקנה א"ק עכ"פ עדים מוציאין קול וא"כ מה בכך ששיקר מילו מ"מ הא מוציאין קול. ויש לו לטרוף רק מ"מ אין להודות בשקר ולכך כתבו התוס' דלא חיישינן דמשקר דעכ"פ שיקר דבריו אבל ודאי דמהני אם שיקר דהא מ"מ קול יש לו וזהו נכון וברור בסברא. ומיהו לפמש"ל בסי' קי"ב י"ל דמודים התוס' היכי דעדים מכחישים בטלה הודאתו רק שם קשה דלמא חייב לאותן אנשים שהם קרובים לעדים דיעידו דהיה להם קרקע והוא דמעיד דיש לו קרקע יהיה נאמן ועדים הם קרובים וע"ז תי' דלא חיישינן דישקר וא"ש. והנה כה"ג כתב דרבי' מחברים תפסו לעיקר הטעם דכל אחד יש לו קרקע בא"י ולכן בגר יש להזהר. וצ"ל הא דמשני בהך פרה וטלית דלית ליה ארעא דדוחק לומר דאיירי בגר. די"ל הא הגמרא מהדר ליישב הברייתא וא"כ י"ל ברייתא ר"א היא דס"ל בסוכה דקרקע נגזלת א"כ בעו"ה כבשהו א"י ונטלו בזרוע א"כ לא שייך אין לך אדם דאין לו קרקע אבל לדידן דקי"ל אין קרקע נגזלת הדרין לכללין דא"י מוחזקת הוא לנו מאבותינו ויש לנו חלק בו וא"ש: