אורים ותומים, תומים · סימן קי״א, ה׳

ויש לו קרקע בעיר וכו' דין זה דעת הרא"ש ורשב"א ומ"מ ויש לדקדק הא דאמרינן בגמרא דב"ב דף מ"ד ע"ב אמר שמואל ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות אינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידו בפני ב"ח ופריך הגמרא אי דאית ליה ארעא אחריני עלי' דידיה הדר פירשב"ם דהא אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום דיש ב"ח ואי דל"ל מה נ"מ ליה וכו' וקשה מה קושי' דלמא אית ליה בני חורין במקום רחוק ואם אין הב"ח מוציא במקומו משעבדי ע"כ מוכרח לילך למקום רחוק ולגבות חובו אבל במעיד שתשאר שדה ביד לוקח א"כ המלוה טורף במקומו כי מה לו לטרוח ואף הלוקח א"י לדחותו לב"ח במקום רחוק ונשארים לו הבני חורין בטח מבלי טריפה. ונראה לומר דרשב"א בתשובה סי' תתר"ה נתן טעם דלכך א"צ לילך למקום רחוק דמהדין יכול לגבות מן לקוחת רק מפני ת"ה אינו גובה במקום שיש ב"ח וזה אין מהראוי שיצטרך לטרוח למרחקים ויש כאן נעילת דלת ע"ש וזהו ניחא אי שורת הדין לגבות מלקוח' דשעבודא דאורייתא רק מפני ת"ה הפקיעו חז"ל שעבודו שפיר י"ל במקום טורח ודרך רחוק הניחו על שורת הדין אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא א"כ אין מהדין לגבות כלל מן לקוחת רק חכמים תקנו לגבות מלקוח' מפני נעילת דלת ואינם אף הם אמרו במקום שיש ב"ח מפני ת"ה אין גובין משעבדי א"כ חזר הדבר לדין תורה דאין גובין משעבדי כלל ולפ"ז אפילו במקום רחוק וטורח כי בנשאר בני חורין יהיה באיזה אופן שיהיה מהכ"ת להפקיע כח לוקח במה שאין משועבד כלל מד"ת וכי בשביל טורח המלוה נוציא ממון מלוקח נגד דין תורה ולא שייך טעמא של רשב"א בתשובה דאין מהדין להרוויח ללוקח ולהפסיד למלוה דהא שורת הדין אין לו כלום בלוקח וכל שאפשר לגבו' מהכ"ת נטרוף בחנם נגד הדין וא"כ א"ש דקושי' הגמרא שם לשמואל ושמואל ס"ל שילהי ב"ב שעבודא לאו דאורייתא וא"כ ליתא להך דינא כמ"ש ולעולם אין טורף מלוקח כל שיש בני חורין באיזה מקום שיהיה ושפיר פריך בממ"נ וכו'. ובהכי ניחא דפריך הגמרא קושי' זו אשמואל ולא מקדם על ברייתא דקתני מכר שדה אינו מעיד לו עליו וה"ל להקשות ג"כ אי דאי' ליה וכו' דהוא דינו של שמואל ולפמ"ש ניחא דברייתא י"ל ס"ל ש"ד וא"כ י"ל כהנ"ל דאית ליה ב"ח במקום רתוק ולכך פריך לשמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא וא"ש. וגם מיושב לפי מ"ש התוס' בד"ה אי כו' דהמ"ל דעשהו אפותיקי א"כ ק' הא דמשני לעיל במכר פרה וטלית דמעיד בקנה ומכר לאלתר ופריך הגמרא דלמא דאקני כתב ליה וכו' וקשה מנלן דס"ל לשמואל דלכך אינו מעיד משום דלא להוי רשע וכו' דלמא להא ל"א רק חיישינן דעשהו שדה זו לב"ח אפותיקי וא"כ בפרה וטלית שקנה ומכר לאלתר הא אז א"א לשעבד דהא מכר לאלתר ודאקני איך שייך אפותיקי דיכתוב למלוה שלא יהא לו פרעון אלא מה שיקנה דלמא לא יקנה כלל ויצא בפח נפש ובדליכא אפותיקי תו ליכא חשש נגיעה כקושי' הגמרא ומנלן לגמרא להקשות. ולפי הנ"ל ניחא דהגמרא ביקש לאוקמי הברייתא אליבא דהלכתא וכדקי"ל ש"ד וא"כ לק"מ דלעולם הוא נוגע דלמא יש לו נכסי' בני חורין במקום רחוק ודוק: