אורים ותומים, תומים · סימן ק״ד, ב׳

נאמן מכח דינא דמלכותא דעת הסמ"ע בס"ק ה' אפילו במשכן מישראל כיון שדינא דמלכותא היא ואני תמה דאף דנימא דהא דשוטר נאמן הוא מדיני דמלכותא המש"ל בסימן ס"ח דבמקום דדת המלך שיהיה סופר נאמן הרי זה נאמן וצ"ל בתנאי דלא אתחזק דמקבל שוחדא כמש"ל בסימן ס"ח אבל מכל מקום מה יועיל דזה עשה העיקול הראשון ומה זכיה יש בו לפי דין תורתינו במה שעשה עיקול בראשונה על הנכסים וכי בשביל כך יזכה בנכסים ואפילו משכן השוטר אין כאן זכיה לישראל בו חדא דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ועוד הא אין שליחות לגוי ואין לו יד לזכות בשביל לישראל ואם נימא דכך יסד המלך א"כ בטלת כל דין תורה דכל דיניהם וחוקי משפטם הוא ע"פ דת המלך ודבר זו אין צריך ראיה דכבר האריך בזו הרמב"ן והמחברים דבדבר זה לא אמרינן דינא דמלכותא דינא רק מה שנוגע לעטרת המלכות כגון מכס ומטבע וכיוצא אבל משפטים שחקק ח"ו לעבור חוק המנך מלכו של עולם שקבע לעמו ישראל ולכן ברור כמ"ש הע"ש דשם היה הדבר במשכן מגוי והלוה היה גוי וכיון דכך חק המלך א"כ מתחילה יהודי שהלוהו על דעת כן הלוהו לקיים חוק המלך אשר יסד בדיניהם ולכך יש לשמור כפי נמוסי המלך אבל ישראל לחב רו פשיטא דיש לקיים כפי דין תורה ומה נ"מ בעיקול ומשכנת השוטר וח"ו לבטל דין תורה בדברים האלה: