תשב"ץ קטן · סימן צ״ט, ג׳

ואומר במקום שאין מרור יקח ווערמוט"א לשם מרור בפסח. והוא מברך ברכה מעין שלש אחר כל כוס חוץ מכוס שני לפי שהוא סמוך לסעודה והמצה האמצעית בוצע חציה לברך על אכילת מצה וחציה לאפיקומן. ואומר שאם נאבד האפיקומן שיכולין לסמוך על מה שאכלו כבר ואין צריכים יותר. ואם הוחלפו המצות זו על זו כל אחת תתן לחברתה במתנה שלה ודי בכך. הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה לתוך השלימה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב. היה רגיל ר"י שמניח פרוסה לתוך השלימה ובוצע משתיהן יחד ואין זו מצות חבילות מידי דהוה איקנה"ז. ופעמים שלא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על הפרוסה המוציא ולא היה מפרידה לגמרי וחוזר ובוצע ומברך על אכילת מצה ובוצע. והר' מנחם מיונ"י והר' י"ט והר' רבי משה בן מיימון אמרו דסגי בשתי מצות ובוצע אחת לשנים ושומרה תחת המפה לאפיקומן ומברך על הפרוסה המוציא ועל אכילת מצה ובשלימה יעשה כריכה מצה ומרור. וטעמייהו משום דמה דרכו של עני בפרוסה כל ימות השנה והיינו המוציא. (ועוד לא מצינו כריכה בשתים בהדי הדדי). ומיהו מנהג שלנו לעשות ג' מצות. וגם שמעתי מפי מו' הר' יצחק מווינ"א שאמר משום רבינו שמואל הטעם לפי שד' צריכים להודות היוצא מבית האסורים וישראל יצאו מבית האסורים בפסח ובתודה יש ד' מיני לחמים ג' מינים של מצה ואחד של חמץ ונותנין אחד מכל מין ומין לכהן הרי ג' מצות מן החמץ וכנגדן היו עושין ג' מצות לזכר בעלמא. ופי' רבינו אבי העזרי שבוצע האמצעית ושומר חציה לאפיקומן ואין לומר יבצע העליונה משום דאין מעבירין על המצות משום דאין מצוה בשבירת מצה לשנים וכי אתי למבצע המוציא בוצע אשלימה ואפרוסה על אכילת מצה דלחם עוני כתיב (דהיינו פרוסה) וכן נראה. וכשהוא מתחיל לפיכך אנחנו תופס הכוס בידו ואינו מניחו על השלחן עד לאחר שבירך ב"פ הגפן. ומברך קודם קריאת ההלל לקרא את ההלל וכן לאחר שפוך חמתך וכו' אז הוא מברך לקרא את ההלל. ואינו אומר יהללוך כי אם מעולם ועד עולם אתה אל ובישתבח חותם בברכה אבל ביהללוך אינו חותם כי מה לו לחתום בברכה אחת ב' פעמים, ושותה כוס רביעי לאחר שיאמר כי לו נאה כדי שלא יהא צמא קודם שישכב. ואומר שיכולין לברך הטוב והמטיב בליל פסח כמה פעמים שירצה ואינו נראה כמוסיף על הכוסות כ"א כשמברך בורא פרי הגפן כמו שבירך על הראשונה. ואומר שיכול אדם ליתן לברך ברכת המזון בלילי פסח למי שירצה כמו שאר לילות של ימות השנה: