מהר"ם ז"ל כשנוטל ידיו קודם ב"פ האדמה אינו מברך על נטילת ידים ומה שנהגו לברך זה היה בא"י לפי ששם נזהרים מטומאות לטהרות וכל שטבולו במשקין צריך נטילת ידים. אבל עכשיו שאין אנו נזהרים מטומאות וטהרות לכך אין צריך לברך באותה נטילה. וסו"ד אין מברכין בשום נטילה בלילי פסח חוץ מאותה שנוטל קודם ברכת המוציא. ולאחר אכילת ירקות מברך ברכה אחרונה בורא נפשות רבות. אבל אחר המרור אינו מברך בורא נפשות רבות לפי שדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. גם מזה הטעם אין מברכין על המרור ב"פ האדמה. וטובל הכריכה של מצה ומרור בחרוסת משום קפא. וזהו זכר למקדש כהלל שהיה הלל כורכן ואוכלן ביחד:
תשב"ץ קטן · סימן צ״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.