הר"ם ז"ל היה רגיל לפסוק לאדם שתובע חוב מחבירו וחבירו הנתבע טוען שמטה כבר עברה ואיני יכול לפרוע לך ולעבור על דת משה. אם הטוען אומר פרוזבול היה לי ואבדתי אותו מהר"ם ז"ל היה מחייב את הנתבע לפרוע אבל אם לא טען פרוזבול פטור. וכן פסק בספר יראים דפטור הנתבע אפילו משבועה. [אך ר"י פסק בגיטין דיכול לומר פרוזבול היה לי ואבד ואפילו שבועת היסת לא בעי. ע"כ]. מיהו ה"מ בתביעה שבשטר אבל בתביעה בלא שטר שהנתבע יכול ליפטר בשבועה אפילו בשאר שנים. נראה בזה דיכול הנתבע ליפטר בטענת שביעית מן השבועה. ואין התובע נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד דהשביעית משמטת גם לפטור משבועה. וגם כדאי הוא ספר יראים לסמוך עליו לענין שבועה:
תשב"ץ קטן · סימן תצ״ח
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.