(מדרש) מה שמטהרין המת לפי שכשהנשמה יוצאה מן הגוף רואה פני שכינה ומחמת פחד פולטת זרע ומטמאה את הגוף. ומה שנוטלין ידיהם כשבאין מן המת לקוברו. זהו סימן שלא מת בעון הקהל. כלומר ידינו לא היו במיתת האיש הזה. כדאמרינן גבי עגלה ערופה ורחצו ידיהם ואמרו ידינו לא שפכו ועינינו לא ראו כפר לעמך ישראל. מה שאנו שופכין המים לחוץ. כשמתה מרים הנביאה פסק הבאר דכתיב ולא היה מים לעדה שבזכותה היה הבאר הולך. ואנו מרמזין לזה שהוא גדול וכדין הוא שיפסקו המים בשבילו. יהי רצון שנזכה ונחי"ה וניר"ש טוב"ה וברכ"ה וחיי"ם ושלו"ם וכ"ל טו"ב לחיי העולם הבא:
תשב"ץ קטן · סימן תמ״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.