הנשים הולכות לבתיהן תחלה. לפי שמלאך המות והשטן מרקדין לפניהם. ונוטלין ידיהם בבית הקברות. וקדמונים החרימו שלא ליטול מן הנהר. כי פעם אחת בקשו גוים עלילה והרגו כמה יהודים. ואחר כך קרובי האבל מברין אותו כגון ביצים ועדשים שאין להם פה כאבל שאין לו פה. מכאן שהוא גלגל החוזר בעולם. הכל בא מן העפר והכל שב אל העפר. והמברה הוא בוצע ומברך ברכת המוציא שנאמר פרשה ציון בידיה אין מנחם לה משמע הא יש לה מנחם לא הות פרישא. ואין מברין לאשה. כשהמת קבור אז ילקטו עשבים ויאמרו ויציצו (ויפרחו) מעיר כעשב הארץ. ויש לוקחים וזורקים עפר ואומרים זכור כי עפר אנחנו:
תשב"ץ קטן · סימן תמ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.