השותה שמן זית אינו מברך עליו משום דאזוקי מזיק ליה ואפילו נותן לתוך אניגרון אינו מברך על השמן משום דהוה ליה שמן טפל ואניגרון עיקר ותנן (ברכות דף מד) כל שהוא עיקר ועמו טפל מברך על העיקר ופוטר את הטפל אבל אם נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ושותה לרפואה כגון דכייבין ליה חינכא אז השמן עיקר ומברך רק על השמן בורא פרי העץ וכן כתב בה"ג. ואע"ג דלרפואה קא עביד כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי לברוכי. וכן כל דבר דאית ליה הנאה מיניה בעי לברוכי ואע"ג דלרפואה קא עביד. לכך השותה מים לרפואה שאינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם כדתנן (ברכות דף מד) השותה מים לצמאו מברך כו' ואמרו בגמרא לאפוקי היכא דחנקתיה אומצא דאמרינן דלא בעי ברוכי והכי שדר רב פלטוי גאון ריש מתיבתא דלשתיה לא בעי לברך מקמי' שהכל נהיה בדברו משום דאניס אבל לבתר דשתה מברך בורא נפשות רבות. וכתב רבינו יהודה מפרי"ש וזה לשונו. ואין נראה לי דטעמא הוי משום דלא מתהני מה לי לפניו מה לי לאחריו אלא ודאי לא צריך לברוכי כלל לא לפניו ולא לאחריו עכ"ל. ורפיא בידיה. מיהו השותה ואוכל דברים שאין דרכו לאכול ולשתות אלא לרפואה נראה שהם מודים ודברי הכל שאין מברכין לא לפניהם ולא לאחריהם:
תשב"ץ קטן · סימן שכ״ב, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך תשב"ץ קטן, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.